הכרה או קוגניציה מתארים את תופעת הידיעה האנושית. המונח ההכרה מתייחסת לידע או מידע המצוי ברשותו

של אדם. הוא כולל גם את תהליכי רכישתו של הידע, עיבודו ויישומו. כמוכן, הוא מתאר את הכלי (או ה'איבר' - מוח) המנטלי

של האדם, שבתוכו מתרחשים תהליכי הידיעה האנושית

תופעות הכרתיות

התופעות הנכללות במושג הכרה הן, בין השאר: חשיבה, תפיסה, הבנה, למידה, קשב, זיכרון, יצירתיות, ייצוג ידע, הסקת מסקנות

קבלת החלטות ופתרון בעיות

לעתים גם תת המודע נחשב לחלק מההכרה. למשל כאשר שמדובר בידיעה תת-מודעת, למידה תת-מודעת או חשיבה תת-מודעת.

בפסיכולוגיה מתאר המונח גם מחשבות, דעות, אמונות, גישות, כוונות, משאלות, רגשות והתנהגויות

מיומנויות קוגניטיביות

מיומנות קוגניטיבית היא כל פעולה שהמוח יכול לעשות, וניתנת לסיווג, מדידה ובקרה. לכל מיומנות קיימים לעתים תרגילים

שניתן לבצע על-מנת להשיג שיפור. למשל, פעולות כמו קידוד לזיכרון, יצירת קשרים חדשים במוח באמצעים יצירתיים, קריאה

תקשורת וכו', הן מיומנויות קוגניטיביות. לעומתן, חלימת חלום או כניסה לתת מודע אינם מיומנויות קוגניטיביות, עקב היותן

מסווגות כחוויות סובייקטיביות, ולא ניתן למדוד או לבקר אותן עם הטכנולוגיה הקיימת כיום

חלוקה על פי סוגים

ניתן לחלק את המיומנויות הקוגניטיביות על פי תחומים

קישוריות - קישור רעיונות, סיעור מוחין, פתרון בעיות יצירתי, כתיבה יצירתית, יצירתיות, טכניקות יצירתיות, הסבר, שטף רעיונות

צימוד עצמים, ארגון, פו (פרובוקציה), חשיבה מחוץ לקופסה, שטף דיבור (מציאת מילים), ביטוי בכתב, צירוף סינתזה

קשב - קשב מתחלף, קשב, קשב לפרטים, קשב שמיעתי, ריכוז, קשב מחולק, קשב מועבר, קשב מרוכז, ריבוי משימות, חוסר

הסחת דעת, קשב בררני, קשב ממושך, חלוקת זמן

מיומנות

מיומנות היא יכולת נרכשת או כישרון לבצע פעולות מסוימות המיועדות להניב תוצר או תוצאה רצוייה, באופן יעיל מבחינת משאבי

זמן ואנרגיה.

רכישת מיומנות

רכישת מיומנות היא תהליך של למידה המשתמר בזיכרון הפרוצדורלי. המיומנויות השונות נרכשות לאורך התפתחותו של האדם

באופן הדרגתי, מהמיומנויות הפשוטות ועד למורכבות יותר. בדומה לכל תהליך למידה אחר, רכישת מיומנות מושפעת מגורמים כמו

יכולות האדם, ההתנסות הקודמת שלו, המוטיבציה ללמידה, תרגול ועוד. אדם אשר רכש מיומנות גבוהה במיוחד בתחום מסוים נקרא

אומן בתחום זה.

בחברה המודרנית, מטרת החינוך היא לאפשר לאדם לרכוש את המיומנויות הנדרשות לתפקוד בחיי היום יום, להשתלבות בחברה

ולרכישת מקצוע‏.

המיומנויות הבסיסיות נלמדות במסגרת של חינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי. הן כוללות לרוב את לימוד השפה המקומית, קריאה,

כתיבה, מיומנויות מתמטיקה בסיסיות, חוקי התנועה וכדומה. אדם אשר לא רכש את המיומנויות הבסיסיות עשוי להיתקל בקשיים

רבים במשימות שונות בחיי היומיום.

סוגי מיומנות

קיימים מספר סוגים של מיומנויות. ישנן מיומנויות שיכולות להשתייך ליותר מסוג אחד. דוגמאות לסוגי מיומנויות מרכזיים:

מיומנויות מוטוריות - התפתחות המיומנויות המטוריות מתחילה בינקות וכוללת את הפיתוח של המוטוריקה הגסה לצורך מיומנויות

כגון ישיבה והליכה. רכישה של מיומנויות מוטוריות מתקדמות יותר מתאפשרת בהתאם לשלבי ההתפתחות הגופנית. במהלך הילדות

מתפתחות מיומנויות מוטוריות עדינות יותר, אשר הולכות ומשתכללות עם ההתבגרות, למשל ציור, כתיבה, הקלדה עיוורת ועוד.

מיומנויות קוגניטיביות - מתפתחות בהתאם להתפתחות הקוגניטיבית ומתייחסות לשימוש יעיל בתהליכים כמו תפיסה, קשב, זיכרון

וכדומה.

מיומנויות שפתיות - מתפתחות בהתאם לשלבי רכישת השפה ונשענות על ידע שפתי הכולל מודעות פונולוגית, אוצר מילים, תחביר

ופרגמטיקה. ההתפתחות החברתית מאפשרת להשתמש במיומנויות השפה לצורכי תקשורת (כמו דיבור).

יכולות אורייניות - המרה פונמית-גרפמית, קריאה, הבנת הנקרא, כתיבה, הבעה בכתב, אוריינות דיגיטלית ועוד.

מיומנויות חשיבה - נרכשות במסגרת של ההתפתחות הקוגניטיבית. הן כוללות ייצוג ידע, לוגיקה, יצירתיות, הסקת מסקנות,

יכולת הכללה, הפשטה, מטא-קוגניציה ועוד.

תפקודים ניהוליים - אינהיביציה, ארגון, קבלת החלטות ועוד.

כישורים חברתיים - מכלול של מיומנות ויכולות התורמים לקשרים בין-אישיים ותקשורת עם אנשים אחרים.

התאמה בין מיומנות לפעולה

האופן בו האדם תופס את רמת הקושי של פעולה מסוימת ביחס למיומנות שלו יכול להשפיע על רגשותיו. כאשר האתגר שהפעולה

מציבה בפני האדם קשה מדי ביחס ליכולתו, נוצרת תחושת תסכול שהופכת לדאגה אשר יכולה להתעצם לתחושת חרדה. לחלופין

במצב שבו יכולת האדם עולה על דרישת הפעילות תתעורר תחושת שעמום מתגברת. עם זאת, כשהאדם מרגיש שמיומנויותיו באות

לידי ביטוי מרבי בביצוע הפעילות, הוא נכנס למצב של זרימה‏[2

האופן שבו האדם תופס את היחס בין רמת הקושי ליכולותיו מושפעת בין היתר מההערכה העצמית שלו

קשב

קֶשֶב או תשומת לב הוא תהליך הכרתי, במסגרתו מידע המגיע לתודעת האדם דרך חושיו השונים ממוין לצורך עיבוד שכלי ממוקד

קשב גורם לשפעול כללי המכוון לקליטה של קלט‏. כאשר הקשב מופנה לעבר גירוי מסוים, הוא נוטה להגביר את המהירות והיסודיות

שבה הוא מעובד בהשוואה לגירוי שכלפיו לא מופנה קשב‏. בהקשר זה הקשב נתפס גם כתהליך המאפשר ברירה של חלקים

ספציפיים מהקלט החושי מתוך גירויים מתחרים רבים‏. חשיפה חוזרת ומתמשכת לגירוי מסוים מובילה להביטואציה, המאפשרת

את מיקוד משאבי הקשב בגירויים החדשים בסביבה. ההביטואציה היא אחד מצורות הביטוי ההתנהגותי של למידה לא הקשרית, כך

שהפחתת עוצמת התגובה שמעורר הגירוי מעידה על למידתו‏

קשב פנימי, מתייחס למצב מנטאלי של ריכוז או מאמץ המאפשר להתמקד במטלה מסוימת‏. קשר זה בא לידי ביטוי בין היתר

בעקבות ההתבססות של יכולת החשיבה על זיכרון העבודה. הקושי האנושי לעסוק בבעיות המורכבות ממספר גדול של משתנים

נובע ממגבלת הקיבולת של זיכרון העבודה‏. אצל מרבית בני האדם זיכרון העבודה יכול להכיל כשבעה פריטים, כאשר הקשב

הוא אחד הגורמים המשפיעים בצורה משמעותית על קיבולת זו‏.

מערכת הקשב מעורבת בין היתר גם בשליטה על המחשבות, הרגשות וההתנהגות‏. יש לה תפקיד משמעותי ביחסי גומלין בין רגש

וקוגניציה. למנגנוני הקשב יש תפקיד מרכזי בהתפתחות השליטה העצמית‏. הוא הבסיס ליכולת הפעלה של אינהיביציה

פיתוח של אסטרטגיות לפתרון בעיות ובקרה עצמית‏

הקשב יכול להשפיע גם על התפקוד האקדמי. מיומנויות הקשב של ילדים יכולות להשפיע על הנכונות שלהם לחקור וללמוד, כמו גם

על המידה שבה הם ירגישו חוסר יכולת או תסכול בבית הספר‏

קשב במערכת החישה

קולטני החישה קולטים באופן מתמיד את אנרגיות הגירוי התואמות שלהם ומספקים כמויות עצומות של מידע אודות הסביבה‏

עם זאת, בעקבות צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית היכולת של האדם לעבד את כל המידע שהוא מקבל היא מוגבלת‏

הקשב הוא היבט חשוב של תהליך עיבוד המידע החושי‏ והוא בא לידי ביטוי בכל מערכת החישה. עם זאת, בקרב דוברי עברית

קיימת לעתים נטייה לקשר את הקשב בעיקר לחוש השמיעה משום שהתרגום העברי למונח "attention" לקוח מהשורש ק.ש.ב

המרמז על האזנה לגירויים קוליים

קשב חזותי

הקשב החזותי מתייחס לחוש הראייה והוא מעורב בעיבוד המידע של הזיכרון האיקוני. כמו כן, הוא ממלא תפקיד בתפיסה מרחבית

האופן שבו הקשב מופנה או מכוון לגירוי בשדה הראייה מכונה המבט הקישבי (Attentional gaze)‏ התזוזות של ה"מבט הקישבי אומנם דומות לתנועות עיניים, אך אין בניהם התאמה מלאה. אחד ההבדלים בניהם בא לידי ביטוי בכל שהקשב החזותי יכול להתמקד

בכל מקום בשדה הראייה, ללא תלות באזור שבו העיניים מתמקדות. לא רק זאת, אלא שהמבט הקשבי יכול לזוז מהר יותר מהעיניים

והראש‏

קשב שמיעתי

בקשב שמיעתי ההתמקדות היא בעיקר לתכוניות הפיזיקאליות של הצליל

קשב סלקטיבי

הקשב הסלקטיבי מאפשר למידע רלוונטי להנחות את ההתנהגות של האדם, תוך כדי צמצום ההשפעה של מידע מסיח או לא רלוונטי‏

פעולה זו של הפניית הקשב לגירויים המתאימים בלבד מכונה "סינון" (Filtering)

אחד הגורמים המשפיעים על האופן שבו האדם מפנה את תשומת לבו לגירויים מסוימים בסביבה היא הסכמה‏. זאת משום שהסכמה

יוצרת מערכת של ציפיות‏ וציפיות יכולות להשפיע על אופן הפניית הקשב‏. על פי רוב הסכמות מתפקדות כסוג של מסנן, אשר

מאפשר רק למידע שתואם אותן להירשם בתודעה‏.

הקשב הסלקטיבי משפיע על אופן התפיסה של גירויים שונים. דברים שאליהם מופנה הקשב נתפסים באופן חד וברור. בנוסף

קל לשלוף אותם מהזיכרון במועד מאוחר יותר. לעומת זאת, יתר הדברים פחות מובחנים וקשה לזכור אותם‏

פיצול קשב

פיצול קשב הוא היכולת להתרכז ביותר מגורם או היבט אחד

פיצול קשב מאפשר התמודדות עם משימות מרובות בו זמנית. על פי רוב העיסוק במספר מטלות במקביל מצריך תנועה מורכבת

של השרירים. תנועה זו מתאפשרת בעקבות פעולתה של המערכת המוטורית, שהיא חלק ממערכת העצבים. המוח וחוט השדרה

כוללים מנגנונים מוטוריים שונים, אשר כל אחד מהם יכול לשלוט על סוג מסוים של תנועה בו זמנית. היכולת לשלוט על מספר תנועות

במקביל מאפשרת התמודדות עם ריבוי משימות כמו ניהול דיאלוג במהלך טיול רגלי עם ידיד‏

עם זאת, פיצול של הקשב בין מספר מקורות היא משימה קשה ביותר. בדרך כלל ניתן לשים לב רק לדבר אחד בכל פעם‏. על פי רוב,

התפקוד במצבים של פיצול קשב נמוך יותר מהתפקוד בהם הקשב ממוקד בדבר אחד בלבד‏

כמות יחידות המידע שהאדם יכול לעבד בו זמנית מושפע מהקיבולת של זיכרון העבודה. זהו צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית

המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים מתייחס לכמות יחידות המידע שהמוח האנושי התקין מסוגל לעבד בו זמנית

אוטומטיות

ביצוע ראשוני של פעולה מסוימת על סמך חיקוי או הנחיות יכול להיות איטי ומביך. שלב זה של תהליך הלמידה מצריך משאבי קשב

רבים ולכן האדם העוסק בו לא יהיה פנוי לעבד ולהגיב לגירויים אחרים בסביבה. ככל שהפעולה מתורגלת יותר, כך היא מצריכה פחות

משאבים קוגניטיביים. כתוצאה מכך היא מתבצעת באופן שוטף יותר ומאפשרת ביצוע של פעולות נוספות במקביל‏

פעולות אוטומטיות אינן דורשות הפעלת קשב. עם זאת, האוטומטיות של פעולה מסוימת נרכשת באופן הדרגתי על ידי למידה ואימון

על כן ישנו רצף של מידת האוטומטיות בהתאם לרמת המיומנות שהושגה בתחום הרלוונטי. בעוד שביצוע של פעולות חדשות מצריך

לרוב הפעלה של קשב מלא, ביצוע של מטלות מוכרות מצריך פחות משאבי קשב

לדוגמה, האוטומטיות באה לידי ביטוי בנהיגה. בשלבי הלמידה הראשונים על הנהג להתרכז באופן מודע בכל פעולה ובכל אירוע

שמתרחש בכביש. עם הניסיון הנהיגה נעשית אוטומטית עד כדי כך שלעתים נוסעים כברת דרך שבסופה לפעמים לא זוכרים את

הנסיעה, כאילו כלל לא הייתה תשומת לב לנעשה בכביש ולתפעול הרכב

אפקט סטרופ מדגים כיצד שתי מיומנויות שונות של אותו האדם יכולות להיות ברמת אוטומטיות שונה

השפעות על הפניית הקשב

ניתן להפנות את הקשב בפן המרחבי, במשך הזמן ובין החושים השונים‏. ישנם גורמים רבים אשר יכולים להשפיע על מידת

תשומת הלב המופנת כלפי גירוי מסוים בסביבה‏. הוויסות של תפקודי הקשב מערב חלקים מהמערכת החושית ואזורים מוחיים

הקשורים לעיבוד מידע משוכלל יותר כמו שפה, זיכרון ורגשות‏

בולטות

על פי רוב הקשב נוטה להימשך אחרי אירועים בולטים. למעשה, נדיר מאוד שהוא לא יעשה זאת לפחות באופן זמני‏. זאת משום

שאחד הגורמים למשיכת קשב היא הבולטות (Salience) של גירוי מסוים על פני אחרים בממד מסוים. למשל, צבע שונה, בהירות

שונה, הטיה שונה וכו'. למשל, קל יותר לעקוב אחרי נאום אם הדובר הוא בעל קול שונה פיזיקאלית יחסית לרעשי רקע: קול גברי

על רקע קולות נשיים, דיבור אנושי על רקע צפצופים, וכו'. לעתים מכנים תופעה זו Popout

המערכת הקוגניטיבית מזהה את הגירוי השונה באופן קדם-קשבי ומושכת את הקשב לשם. גם כאן ההסבר האקולוגי מקובל מאוד

לכידה חזותית

כאשר נשמע צליל מסוים, ישנה נטייה לנסות לאתר באמצעות הראייה את מיקומם של האירועים או העצמים שהפיקו את הצליל‏

לכידה חזותית (Visual capture) היא תופעה שבה הקשב מתמקד בגירוי חזותי באופן שגורם לאשליה של איתור המיקום של

גירוי קולי‏

לדוגמה, בהופעה של פיתום המדובב בובה, נוצרת בקרב הקהל האשליה שמקור הדיבר הוא בבובה ולא באדם שמפעיל אותה

הפיתום מצליח ליצור אשליה זו משום שהוא ממזער את תנועות שפתיו ומדגיש את תנועות הבובה. כך הוא מסב את תשומת

הלב החזותית של הצופים אל עבר הבובה ומגדיל את הסיכוי שהם ייחסו לה את מקור הדיבור שהוא מפיק בעצמו‏. ניתן להתנסות

באפקט זה כאשר מציבים שתי טלוויזיות שמשדרות את אותה התוכנית אחת ליד השנייה. יש לכבות את הקול באחת ואת הצג בשנייה

אם עומדים במצב זה מול הטלוויזיות, ייווצר הרושם שהטלוויזיה שהמסך שלה דולק היא מקור הקול, אף על פי שהרמקולים שלה

כבויים. אפקט זה ימשיך גם כאשר יגדל בהדרגה המרחק בין המכשירים. זאת הסיבה לכך שהצופים באולם קולנוע מיחסים את מקור

הקולות לדמויות שעל המסך ולא לרמקולים שעל הקיר‏

משמעות - אפקט מסיבת הקוקטיל

"אפקט מסיבת הקוקטיל" (Cherry 1953) קרוי על שם התופעה שבה אדם הנמצא במסיבת קוקטייל יזהה את שמו באופן לא רצוני

גם אם הוא נאמר בקול חלש ומרוחק בחדר המלא קולות שיחה של אנשים אחרים

עם זאת, האפקט מתייחס באופן כללי ליכולת של האדם לקלוט גירויים ספציפיים שהם בעלי חשיבות פוטנציאלית גבוהה באופן

חד ומידי, גם כאשר הוא בסביבה רועשת ומרובת גירויים. מלבד שמו של האדם, אפקט זה יכול להתרחש גם כתגובה למילים

משמעותיות אחרות (כמו "הצילו") או צליל בולט (כמו פיצוץ או ירייה)

הפניית קשב אוטומטית לגירויים חשובים יכולה לסייע בהתמודדות עם מצבים של היצף מידע

אפקט זה מדגים את ההשפעה של עיבוד קדם-קשבי לצליל האודיטורי. כלומר העיבוד העיקרי מחייב קשב, אך ישנו עיבוד בסיסי גם

ללא קשב והמערכת מעבירה את האינפורמציה לעיבוד קשבי רק אחרי סינון על סמך בולטות הפיזיקאלית של הצליל (כמו הירייה)

או על סמך משמעות סמנטית חשובה

פתאומיות

הקשב יכול להיות מופנה באופן רצוני וולונטארי, אך ידועים גם גורמים המושכים קשב באופן אוטומטי. העיקרי בהם הוא הופעה

פתאומית של גירוי, או תנועה פתאומית של גירוי (abrupt onset). הפניית קשב כזו היא חזקה מאוד ומהירה יותר. מקובל להסביר

תופעה זו בחשיבות האקולוגית של זיהוי סכנה קרבה. מצד שני, הפניית קשב רצונית יכולה להתנגד להפניה אוטומטית כאשר הם

לכיוונים נוגדים‏. דוגמה מוחשית לכך זה ניסיון לנהל שיחה עם מישהו כאשר ישנה טלוויזיה דולקת בסביבה, הקשב מוסט אל

הטלוויזיה אוטומטית, אך אם רוצים מצליחים לשלוט בהפניית קשב זו

הופעת גירוי פתאומי מושכת קשב ומביאה להקלה בתפיסת מטרות באזור הגירוי. אולם הקלה זו היא בטווח הזמן הקצר

(עד כ-300 אלפיות השנייה). אחר כך ישנה הפרעה וקל יותר לגלות מטרות שנמצאות באזורים שלא היה בהם את אותו גירוי

פתאומי. הסבר אקולוגי לתופעה הוא שאמנם המערכת צריכה להיות רגישה להתרחשויות

פריפריאליות ולהעביר את תשומת הלב אליהן כדי לבחון אותן, אולם אם זה היה מתמשך לא היה באפשרותנו להתנתק מאותו

גירוי מהבהב ולחזור לשגרה

חזרתיות

ישנה תופעה המכונה "עוורון החזרה" (Repetition Blindness) שבה נבדק מגיב פחות טוב לגירוי שחזר בעבר שוב ושוב ולא

היה לו תפקיד בעבר, והמערכת הקוגניטיבית למדה להתעלם ממנו, ועכשיו כשיש לו משמעות המערכת מתקשה לשנות יחסה אליו

בהכרח היה עיבוד תפיסתי בסיסי כלשהו לאותו גירוי שכן המערכת יודעת לשייך אותו לאותו משהו שלמדה להתעלם ממנו. אך

לא ימצא ביצוע משופר כמו שמצפים מגירוי קשוב. ישנם חוקרים שמשייכים תופעה זו לשלב בחירת התגובה ולא לעיבוד תפיסתי-קשבי

גם אם זו תופעה שאיננה קישבית טהורה יש לקחת אותה בחשבון. דוגמה למקרה שבו התופעה תתרחש

על נבדק להגיב למילה מסוימת ולא לאחרת במהלך מספר צעדים. אם אחר כך המילה שהייתה מסיח הופכת להיות מטרה אזי יהיה

ביצוע ירוד לאותה מילה יחסית למילים שלא שמשו קודם כמסיחים.

מנגנונים מוחיים

נראה שתופעת הקשב איננה קשורה למנגנון אחד במוח אלא למנגנונים שונים. עדות המחזקת טענה זו היא קיומם של ליקויי קשב

שונים באיכותם הנובעים מפגיעות מוחיות שונות: תסמונת באלינט, מחלת אלצהיימר, ADHD

מספר אזורים בקליפת המוח נמצאו קשורים לקשב‏. החלק העליון של פיתול החגורה הקדמי אחראי על תהליכים קוגניטיביים

ותפקודי קשב. הוא מקושר לקליפת המוח הקדם-מצחית‏

פיתוח יכולות קשב

ישנן שיטות התערבות שונות היכולות להוביל לשיפור במיומנויות הקשב של האדם‏. לדוגמה, אימון מוחי יכול להוביל לשיפור

בתפקודי קשב ובתפקודים ניהוליים‏. יכולת פיצול הקשב יכולה להשתפר בעקבות אימון משמעותי‏

משחקי פעולה ממוחשבים יכולים לשפר היבטים שונים של הקשב החזותי‏. בהתאם לכך, נמצא של גיימרים מכל הגילאים יש כישורי

קשב מפותחים יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. יכולות אלו מאפשרות להם להגיב באופן מדויק ומהיר לגירויים המתאימים במהלך

משחק המחשב שבו הם משחקים‏.

עיוורון קשבי

עיוורון קשבי הוא התופעה הקוגניטיבית של אי תפיסת עצמים נראים בהיעדר הפניית קשב עבורם. תופעה זו היא סוג של עיוורון

קוגניטיבי, בדומה לעיוורון לשינויים.

מחקרים המדגימים את העיוורון הקשבי

מחקר ראשון בתחום הראה כי הפניית קשב לגירוי ויזואלי אחד עשוי לגרום לגירוי שני לא להיתפס כלל, על אף שהוא נמצא במרכז

שדה הראייה . המסקנה שהסיקו אותם חוקרים היא שאין תפיסה ללא קשב.

תופעת העדר תפיסה בהיעדר קשב תוארה במחקרים נוספים. באחד המחקרים הבולטים הוצג בפני נבדקים סרטון וידאו‏ ובו

שתי קבוצות של ילדים מתמסרות בשני כדורים. הנבדקים התבקשו לעקוב אחר מספר המסירות באחת הקבוצות. לאחר הצפייה

נשאלו הנבדקים האם שמו לב למשהו יוצא דופן בסרטון. כ50% מהנבדקים לא שמו לב לאדם לבוש בתחפושת גורילה שחצה

באיטיות את המסך .

תפיסה ללא קשב

בשנת 1997 הוכח כי יכולה להתרחש תפיסה ללא קשב. החוקרים חשפו נבדקים לגירויים ללא הפניית קשב (ברקע של מטלה אחרת),

ולמרות שהנבדקים דיווחו שלא הבחינו בהם, נמצא שהגירויים השפיעו על תשובותיהם במטלה מאוחרת יותר (הנבדקים התבקשו

לשפוט מבין שני קווים איזה קו יותר ארוך. הגירויים אליהם 'לא שמו לב' הכילו רמז ויזואלי). הנבדקים בניסוי דיווחו שהם הימרו על

התשובות, אך בפועל ביצועם היה טוב בהרבה מניחוש. כלומר, המערכת הקוגניטיבית ידעה לתפוס ולעבד את הגירוי ולהגיב בהתאם,

למרות שלתהליך לא ניתן קשב ושהוא לא נכנס למודעות. מניסוי זה מתבקשת פרפרזה על מסקנת המחקר המוקדמת יותר -

אין תפיסה מודעת ללא קשב.

עיוורון קשבי בחיי היום יום

למרות שעיוורון קשבי ניכר בתפיסתנו בכל עת, אנו מודעים אליו רק במקרים בהם יש השלכות לכך שלא תפסנו עצמים שהיינו 'אמורים

לראות'. דוגמה מצערת היא הקושי של נהגים להבחין בכלי רכב דו-גלגליים. כיוון שרוב הנהגים מכוונים קשבית להבחנה במכוניות,

קיימת נטייה שלא להבחין ברוכבי האופנוע והאופניים, מה שתורם לפגיעותם על הכביש.

זיכרון

זיכרון הוא יכולתו של האורגניזם לאגור מידע מהסביבה דרך החושים ולהשתמש בו.

המילה "זיכרון" מתייחסת גם ליכולת אגירת המידע וגם למידע הנאגר עצמו.

חשיבות

לזיכרון חשיבות מכרעת כמעט לכל פעילות קוגניטיבית והוא הכרחי ליכולת ההשרדות‏. הזיכרון חיוני ליכולת הלמידה בכך שהוא

מאפשר לצבור נסיון וידע מחוויות העבר‏. בכך הוא מאפשר להבין ולפרש חוויות חדשות.

יכולות ההסתגלות ופתרון הבעיות מבוססות על תפקוד הזיכרון‏. כמוהן גם תהליכי קבלת ההחלטות אשר מנחים את ההתנהגות‏.

חלוקת הזיכרון על פי טווח זמן - מודל שלושת המאגרים

הזיכרון שאליו מתייחסים רבות כמונח יחיד, מורכב למעשה מכמה סוגי ישויות השונות זו מזו בכמה מאפיינים‏. לפי המודל, שהוצע

לראשונה על ידי אטקינסון ושיפרין בשנת 1968, הזיכרון האנושי מורכב משלושה מאגרים: זיכרון חושי, זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח

ארוך. מאגרים אלו מתארים את מסלול קידוד המידע בזיכרון, שהוא הפוך למסלול השליפה של מידע מהזיכרון.

שלב ראשון: זיכרון חושי (זיכרון מיידי)

זיכרון חושי הוא מאגר בעל קיבולת בלתי מוגבלת שבו מידע הנקלט מהחושים נשמר באופן פסיבי ולא מודע לזמן קצר ביותר בו

ניתן לשלוף את המידע גם לאחר הסרת הגירוי המקורי. זמן זה מאפשר לתהליכים קוגניטיביים לסנן את הפרטים החשובים מתוך

שלל הגירויים מהסביבה, כך שרק המידע הנבחר עובר באופן זמני לשלב הבא של הזיכרון לטווח קצר‏. הזיכרון החושי מסביר

את התופעה לפיה כאשר מתבוננים לרגע בשורה ובה 12 ספרות ועוצמים עיניים - רוב האנשים יוכלו לדווח על 4 או 5 ספרות

לכל היותר. החוקרים הוכיחו שהרבה יותר ספרות נקלטות במוח, אולם השכחה כל כך מהירה, שעד שהאדם מדווח על הספרה

הרביעית או החמישית, הוא כבר אינו זוכר דבר נוסף. גירוי חיצוני גורם ליצירת דפוס פעולה פיזיולוגי במערכת החישה ועותק של

גירוי זה נשמר בזיכרון החושי לזמן קצר מאוד.

ישנם מספר סוגי זיכרון חושי בהתאם לכל אחד מחושינו. הנחקרים ביותר הם‏:

זיכרון איקוני או תמונתי - מתייחס לחוש הראייה. ניתן לחוש בהשפעה שלו כאשר סביבה חשוכה מוארת באופן פתאומית

וקצר כמו שקורה בסופת ברקים לילית. במצב כזה ההמשכות החזותית יכולה להגיע למספר שניות.

זיכרון הדהודי או אקואי - מתייחס לחוש השמיעה. מקור השם מהמילה הד (=אקו ביוונית). הזיכרון האקואי דועך במשך זמן

איטי יותר מהזיכרון האיקוני, דבר זה מסייע בתפיסה של גירויים קוליים שלרוב מופיעים לזמן קצר יותר מהגירויים החזותיים

ונוטים להתחלף במהרה בגירויים קוליים אחרים (כמו בזמן דיבור). כך ניתנת למערכות עיבוד המידע שהות נוספת לעבד גירויים אלו.

שלב שני: זיכרון לטווח קצר

בזיכרון לטווח קצר מאוכסנים באופן זמני פרטי מידע שהתקבלו מהזיכרון החושי והם מקודדים לרוב על בסיס צלילי-פונולוגי המבוסס

על השמיעה. מידע זה מיוצג על ידי שינוי הזמני שחל בפעילות החשמלית של נוירונים במסגרת תהליך הלמידה. החזקת המידע בזיכרון

זה מתבססת על החזקה פעילה של המידע במודעות ויש בה גמישות מסוימת בכמות המידע ובמשך הזמן שאפשר לשמור אותו על

ידי שינון. הוא יכול להתגבש כדי לעבור לזיכרון לטווח ארוך, אשר ממנו יוכל להישלף שוב לזיכרון לטווח הקצר‏ בתהליך של היזכרות.

אחד ממרכיבי הזיכרון לטווח הקצר הוא זיכרון העבודה. יש שונות לגבי התפיסה וההגדרה של זיכרון העבודה בתחומי מחקר שונים.

בפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתייחסים אליו כמודל מורכב של הזיכרון לטווח קצר, אשר מתמקד בתפקיד שלו בביצוע פעולות מנטליות.

להבדיל מכך, במדעי המוח מתייחסים אליו באופן הדומה יותר להגדרה הקוגניטיבית של קשב‏.

בשנת 1948 הציעו החוקרים אלן באדלי וגרהם היטץ את מודל זיכרון העבודה, שהיה אמור לענות על הביקורת שהופנה כלפי המודל

המודלי. מודל זיכרון העבודה נבדק בעיקר באופן שהוא מסביר את מבנה ותפקיד הזיכרון לטווח-קצר. על פי הגישה הקוגניטיבית,

זיכרון העבודה מורכב משלושה חלקים:

הלולאה הפונולוגית- הלולאה ממירה מידע חזותי למידע צלילי ומשננת מידע על ידי "דיבור פנימי"

הלוח החזותי מרחבי- לוח זה אוגר מידע חזותי – מרחבי ומעבדו.

מנגנון בקרה מרכזי – מנגנון זה מבקר על פעולת שני החלקים האחרים ומקצה משאבי קשב לפי הצורך.

זיכרון עבודה הוא הזיכרון המודע ברגע נתון (זיכרון העבודה כשלעצמו אינו מאריך יותר מדקה). אדם זוכר דברים רבים, אולם רק

חלקם הקטן מצוי בתודעתו ברגע נתון. דרך משל, אדם יכול להיות בה בעת מתמטיקאי, בעל ואבא. ברור שהזיכרון המודע שלו מכיל

מידע שונה כאשר הוא פותר משוואות, סועד עם אשתו בארוחה רומנטית, או קורא לילדו סיפור. מצד שני, הרי גם בעת שהמתמטיקאי

קורא סיפור, הוא יכול, אם ירצה, להעלות בדעתו את חישוביו האחרונים. דבר זה מעיד על כך שהם מאוחסנים במוחו במקום כלשהו

מקום זה הוא הזיכרון לטווח ארוך

זיכרון העבודה הוא מוגבל וקיבולתו נעה בין חמישה לתשעה פריטים. המילה "פריט" מטעה, שכן פריט יכול להיות גדול למדי בהיקפו

אפשר להמחיש זאת בדוגמה פשוטה: הסדרה 1,1,9,2,0,0,1,1,1,2,0,0,0 נראית לכאורה כסדרה של 13 פריטים, וככזאת בלתי

ניתנת לאחסון בזיכרון העבודה, אולם ניתן בנקל לראות אותה כצירוף שני הפריטים - 1.1.2000 היום הראשון של שנות האלפיים

וכ-11.9.2001 (יום הפיגועים במגדלי התאומים). אלו, אם כך, שלושה עשר פריטים, שכל אדם יוכל להציג אותם במוחו כשתי יחידות

מידע בלבד, אשר כל אחת מהן מכילה מספר פריטים. התאוריה הקוגניטיבית רואה ביכולת לזקק פריטי מידע רבים לגוש מידע אחד

אשר ניתן להשתמש בו בזיכרון העבודה את אחד ממאפייניה העיקריים של המומחיות. זיכרון עבודה קטן נחשב לאחת הסיבות לכך

שתינוקות מתקשים להתמודד עם בעיות מורכבות

שלב שלישי: זיכרון לטווח ארוך

זיכרון לטווח ארוך הוא מאגר מידע לא מוגבל המכיל את המידע שעבר שינון מהזיכרון לטווח קצר. אין כל מגבלת אחסון לזיכרון לטווח

ארוך, כך שאדם (ואף בעל חיים) יכול להחזיק בו מאגרי מידע מדהימים בהיקפם. על פי רוב, המידע מקודד בזיכרון לטווח ארוך בקוד

סמנטי המייצג משמעות מופשטת והוא מאוחסן כחלק ממערך של זיכרונות ומידע שכבר היה קיים באותה מערכת זיכרון‏.

נהוג לחלק את הזיכרון לטווח ארוך באופן הבא‏

זיכרון מפורש - נקרא גם זיכרון מוצהר או דקלרטיבי, משום שהוא מכיל מידע שניתן להצהיר עליו. הוא מתאפיין בכך שאת הידע

המאוחסן בו ניתן לתאר בקלות במילים והוא נשלף באופן מודע וגמיש, כך שיכול להיות מובע באופן השונה מזה שבו הוא נרכש

לידע דקלרטיבי יש נטייה גבוהה יחסית לשכחה. הזיכרון המפורש כולל

זיכרון סמנטי - מאחסן סוגי ידע כללי כמו: שפה, עובדות ומושגים. לכן הוא מקושר למושג הידיעה. זהו זיכרון ראשוני יותר מבחינה

אבולוציונית וניתן למצוא אותו גם אצל בעלי חיים. שליפה של ידע סמנטי יכולה להיות אוטומטית או מכוונת. היא מאופיינת במודעות

נואטית לידע, שאינה כוללת את החוויה האישית המלווה אותו. הידע הסמנתי מאפשר להבין את המשמעות של הגירויים השונים

המתקבלים מהחושים ולהחליט כיצד להגיב אליהם

זיכרון אירועי - הנקרא גם אפיזודי וכולל זכרונות אישיים בעלי אופי אוטוביוגרפי. זיכרון זה הוא ייחודי לאדם, הוא מאפשר לו להיזכר

בעבר ולתכנן את העתיד. הידע האפיזודי ניתן לרכישה באופן חד פעמי, אך הוא רגיש במיוחד לשכחה. קידוד מידע חדש

בזיכרון האפיזודי מסתייע בידע קודם הקיים בזיכרון הסמנטי. ניתן לשנות את המידע החדש המקודד באופן זה כדי שיתאים לידע

הקודם. כדי לשלוף מידע מהזיכרון האפיזודי יש צורך במצב מיוחד של מודעות אוטונואטית לידע כחוויה אישית בה האדם כולל את

עצמו בזיכרון

זיכרון מרומז - נקרא גם זיכרון לא מוצהר או לא דקלרטיבי. את הזיכרון המאוחסן בו ניתן להביע באמצעות הפגת מיומנות. קשה

להביע אותו באופן מילולי או במערכת השונה מזו ששימשה ללמידתו. הזיכרון המרומז כולל

זיכרון התהליכי - שנקרא גם זיכרון פרוצדורלי. זהו מנגנון הזיכרון המרכזי של הזיכרון המרומז המתייחס לידע הקשור לאופן הביצוע

של פעולות שונות. הוא שומר את הידע הקשור בביצוע מיומנויות והוא נרכש מתוך תרגול והתנסות. הידע שמאוכסן בו לא נשלף

באמצעות חשיבה המתורגמת לדיבור (בדומה לזיכרון המפורש), אלא באמצעות התנהגות גלויה והוא יכול לבוא לידי ביטוי באופן

אוטומטי בהיעדר קשב מכוון. הוא כולל סכמות ביצוע של מיומנויות מוטוריות תפיסתיות, קוגניטיביות או סנסו-מוטוריות. ידע פרוצדורלי

משתמר לאורך זמן וקשה לשכוח אותו. אחת התופעות המעניינות היא שזיכרון זה לא נפגע לעתים גם אצל חולים שלקו באמנזיה

קשה בשל פגיעות מוח. דבר זה מעיד על כך שחלקים אחרים במוח מפעילים אותו. לזיכרון זה משתייכות היכולת לנהוג במכונית

(לכן כמעט שאי אפשר לשכוח אותה כליל), היכולת לרכב על אופניים, אבל גם יכולות מילוליות פשוטות, ובלבד שאין הן מודעות

למשל, היכולת לקרוא מילה הפוך

חלוקה לפי סוג המידע

ישנן דרכים שונות של ייצוג ידע

זיכרון חזותי - חלק מהזיכרון, האוגר מידע שהתקבל ממערכת הראייה

זיכרון צילומי - הזיכרון הצילומי הוא תת-סוג של זיכרון העבודה, והוא נבדל מזיכרון העבודה המילולי הרגיל בטיבו, וגם במרכזי

המוח שהוא מפעיל. סוג זה של זיכרון משמש לזיכרון תמונות. יש מתי מעט, רובם ככולם ילדים, המסוגלים לעשות בזיכרון זה

שימוש כדי "לצלם" מסמכים, או תמונות על כל דקדוקיהן ופרטיהן

קיים גם זיכרון מרחבי - הזיכרון המרחבי טוב יותר בדרך כלל אצל זכרי היונקים מאשר אצל הנקבות. הפסיכולוגיה האבולוציונית

מנמקת זאת בכך שזכרים יכולים להפיק תועלת מנדודים, אם בדרכם הם מפרים נקבות רבות

הזיכרון המרחבי מקושר לאונת המוח הימנית, ואילו המילולי - לזו השמאלית. גודלו של ההיפוקמפוס במוח מהווה מנבא טוב להפתיע

לזיכרון המרחבי, ואף נמצא שהוא גדול יותר אצל נהגי מוניות. על אף שאין בכך בלבד כדי לקבוע את הסיבה והמסובב

האם עבודה כנהג מונית מפתחת את ההיפוקמפוס, או שאנשים שאינם בעלי היפוקמפוס גדול מראש לא יפנו לעבודה כנהגי מונית

יש כמה ראיות המצביעות על נכונותה של האפשרות הראשונה. הזיכרון המרחבי טוב יותר אצל בני תרבויות שבהן יכולת ההתמצאות

במרחב חשובה. וגם האבוריג'ינים ידועים בזיכרון המרחבי המעולה שלהם

רגשות וזיכרון

למצב הרוח ולרגשות יש השפעה על הזיכרון

זיכרון תלוי מצב רוח Mood-dependent memory - הזיכרונות הנגישים לשליפה במצב רוח מסוים תלויים בין היתר בדברים

שנלמדו כאשר אותו מצב הרוח נחווה בעבר. כלומר, ישנה סבירות גבוהה יותר שזיכרון שקודד במצב רוח טוב יישלף כאשר האדם

נמצא שוב במצב רוח טוב. השפעה זו אינה קשורה לאופי או לתוכן של הזיכרון עצמו, אלא לעובדה שהאדם נמצא באותו מצב רגשי

שבו קודד הזיכרון בעבר‏

אפקט ההלימה Congruence effect - מצב הרוח משפיע גם על אופי הזיכרון שיקודד או יישלף. כלומר, כאשר אדם נמצא במצב

רוח חיובי סביר יותר שהוא יזכור מידע חיובי וכשהוא במצב רוח שלילי סביר יותר שהוא יזכור מידע בעל אופי שלילי‏

ישנם פריטי מידע הנשמרים בשל השפעתם הרגשית. אחד החוקרים תיאר אותם כ"מותירי צלקת ברקמות הזיכרון". עם זאת, יש

הסבורים שגם פריטי מידע מעוררים רגשית נשמרים בעיקר בשל נטייתו של האדם לשוב ולחשוב עליהם

אירועים טראומטיים נחרטים במוח כנראה בשל פעילותם של הורמוני לחץ. אחת הדרכים למנוע זיכרון פוסט טראומתי היא להזריק

סמוך למועד הטראומה, נוגדים לפעילות ההורמונלית

גם רגשות חיוביים מסייעים באחסון בזיכרון, כנראה בשל פעילותם של נוירוטרנסמיטרים. אחת הדרכים לשפר אחסון זיכרון היא שימוש בלמידה מהצלחות

לא כל רגש יעודד זיכרון. חרדה עלולה ליצור גם עומס קוגניטיבי ובשל כך לפגוע בתהליכי זכירה והיזכרות. דבר זה יכול להוביל, למשל

לפגיעה בהצלחה במבחן

בתרבויות שבהן מקובל לזכור ולא להעלות מידע על הכתב, הזיכרון טוב יותר. באופן כללי, ככל שיש יותר מוטיבציה לזכור, הזיכרון

מאוחסן זמן רב יותר. כך למשל, לפני המצאת הטלפון הסלולרי, כל אחד זכר עשרות ואולי אף מאות מספרי טלפון, אולם מאז הפכו

הטלפונים הסלולריים לנפוצים, נדיר למצוא אדם הזוכר יותר מכמה מספרים ספורים. האדם הממוצע כמעט ואינו נדרש לכך לאור זה

שרוב מספרי הטלפון מאוחסנים במכשיר הנייד

כשלי זיכרון

תהליך הזיכרון מתייחס לאחסון הידע ולשימוש בו בהתאם לצורך‏. עם זאת, הזיכרון אינו חסין מטעות. כושר הזכירה תלוי בגורמים

שונים, כמו: מצב הגוף (עיפות ומחלות), בשקט הנפשי, במידת ההתענינות וכו'‏. בנוסף, הנמכה נורמלית ביכולת הזיכרון חלה בעקבות

ההזדקנות‏. יכולת הזיכרון עולה עד גיל 25 ולאחר מכן פוחתת באופן הדרגתי, כך שלזיכרונות מוקדמים מימי הילדות ישנה נטייה

להישתמר טוב יותר ביחס לזכרונות חדשים‏. כמו כן, ישנו קשר בין איכות השינה לבין כושר הזיכרון, במיוחד לשלב החלומות‏

כשל זיכרון יכול להיות כשל בהכנסת מידע לזיכרון, באחסונו או בשליפתו

כשל הנובע מהכנסה לקויה של מידע לזיכרון

שני הסוגים האפשריים של כשל הזה הם:

"שכחה כביכול" - מידע שאדם אינו מצליח לזכור משום שלא התרכז כשהיה אמור לקלוט מידע זה ולא הכניס אותו מלכתחילה

אל הזיכרון לטווח הארוך

זכירה לקויה בגלל תפיסה לקויה - עיוות כביכול בזיכרון משום שמלכתחילה הוכנס אליו מידע שגוי. מקרה כזה שכיח בהיזכרות

באירועים קצרים שלא היו צפויים כגון אירוע אלים קצר שהאדם עד לו

ידועים מקרים שבהם עדים זיהו אדם בוודאות גמורה כפושע, ולבסוף התברר שטעו. טעות שכיחה במיוחד כאשר הסביבה שבה נוצר

הזיכרון בתחילה הייתה דו משמעית ולא אופטימלית

כשל באיחסון הזיכרון

הכשל הנפוץ ביותר הוא שיכחה מסוג "דעיכה" - הזיכרון של מידע מסוים מתעמעם עם הזמן בשל אי שימוש במידע זה. יש להבדיל

בין דעיכה לבין הדחקה. על פי תורת הפסיכואנליזה, הדחקה היא שיכחה מכוונת של מידע שמאיים על שלוות נפשו של האדם

הנעשית על ידי מנגנון הגנה תת-מודע

כשל אחר, הוא שינוי הזיכרון כך שיתאים למידע אחר שיש לאדם. כגון מידע שהגיע לאדם אחרי היווצרות הזיכרון, שהתערבב עם

הזיכרון עצמו. בהקשר זה התברר כי העלאת זיכרון בתודעה לעתים קרובות לאו דווקא משפרת אותו, אלא עלולה להכניס לתוכו

מרכיבים זרים שלא היו בו בתחילה

במסגרת מחקר של הפסיכולוגית האמריקנית אליזבת לופטוס אודות זיכרון כוזב השתכנעו 25% מהנבדקים כי הם זוכרים אירוע

מילדותם שבמהלכו הלכו לאיבוד בקניון, לאחר שסופק להם תיאור קצר של האירוע שניתן לכאורה על ידי בני משפחתם. למעשה נבדה

האירוע על ידי החוקרות. רבים מהנבדקים אף "זכרו" פרטים נוספים מעבר לאלה שנמסרו להם

בארצות הברית נסוב בשנים האחרונות פולמוס סוער סביב אמינותן של טענות גברים ונשים, שנזכרו, לאחר טיפול פסיכולוגי

בהתעללות מינית שחוו בילדותם. אולם טענות אלו הן בעייתיות בשל הקלות שבה אפשר להשתיל זיכרונות (באחד המקרים התברר

שהחקירה המשטרתית גרמה אפילו למתעלל כביכול להאמין שאכן ביצע דברים שלא היו ולא נבראו). במקרים אלה אנשים עברו

שכנוע אגרסיבי על ידי בעלי סמכות והתחילו להאמין שהם הדחיקו זיכרונות של אירועים שלא היו מעולם. מבחינה חוקית, מידע

ששוחזר מהדחקה בעזרת טיפול פסיכואנליטי הוא מידע קביל משפטית. אולם, מידע ששוחזר מהדחקה בעזרת היפנוזה ומידע

ששליפתו השתפרה בעזרת היפנוזה, אינו קביל משפטית

קשיי שליפה

השליפה היא העברת הזיכרון חזרה מהזיכרון לטווח ארוך אל זיכרון העבודה. ייתכן שמידע אגור במוח, אך שליפתו לא תצלח

עובדה זו קל להוכיח בניסוי. נותנים לאנשים סדרת שאלות טריוויה פתוחות על חומר שמצפים מהם לדעת ובכל פעם שהם לא

מצליחים להיזכר בתשובה, משנים את השאלה לשאלה רב ברירתית. כאשר אנו לא מצליחים להיזכר בתשובה הנכונה אבל כן

מצליחים לזהותה בין התשובות המוצעות בשאלה הרב ברירתית, אנו מדגימים קשיי שליפה

הכול מכירים את התחושה כאשר דבר מה "מצוי על קצה הלשון", אך אין מצליחים לזוכרו במדויק. רמזים מועילים רבות לשליפה

ואכן, קל הרבה יותר לענות על השאלה "האם אתה מכיר ילדים בשמות דניאל, ירון ויואב?" מאשר על ההוראה "מנה את שמות הילדים

שאתה מכיר". הקשר הוא אחת מהדרכים לשליפה מוצלחת יותר. ברגע שאדם יהיה בעת שליפה באותו מקום בו הצפין את המידע

יהיה לו קל יותר לשולפו

שיפור הזיכרון

לאנשים שונים יש יכולות זיכרון שונות‏. ישנן מספר דרכים להטמעת מידע והתגבשותו בזיכרון. חלק מהדרכים מיועדות לזכירה

של פרטים ספציפיים (כמו למידה של חומר עיוני לקראת מבחן) וחלקן לשיפור כללי של יכולת הזיכרון כמו מניעה או טיפול בדמנציה

אימון מוחי - מיועד לפיתוח של מיומנויות קוגניטיביות רבות ויכול לשפר את יכולת הזיכרון

מנמוניקה - אמצעי או שיטה חזותיים או מילוליים העוזרים לזכור דברים

שינון - אסטרטגיה ללמידה של מידע ספציפי. השיטה הנפוצה ביותר לאימון הזיכרון היא שיטת השינון, המבוססת על חזרות

מרווחות של המידע. כל מידע שהאדם משנן (חוזר עליו) ייטיב להיטמע בזיכרונו בייחוד אם יחזור עליו פעמים רבות עם הפסקות

(מרווחים) קבועים מראש. לכן, עדיף ללמוד מידע חדש, כגון נאום שעל הפרט לדעת בעל פה, במשך שעה אחת לאורך שלושה

ימים ולא במשך שלוש שעות רצופות. כלומר, כדאי לחלק את הלמידה למרווחים שונים בזמן במקום לרכזם

אסוציאציות - שיטה נוספת שלפיה, על מנת להטמיע בזיכרון מידע חדש, על האדם לקשר אליו אסוציאציה מסוימת אשר מזכירה

לו אותו

ארגון הסביבה - ארגון סביבת חייו של האדם בתבניות שונות אשר מובילות לעיבוד עמוק יותר של המידע הנכנס ובכך מקלות

על אחסונו בזיכרון ושליפתו בעת הצורך. ארגון הסביבה בא לידי ביטוי בהתנהלות היומיומית של האדם, החל מבחירת מקומות

קבועים להנחת חפצים ועד לחלוקת רשימת הקניות לתתי נושאים שונים. פעולות אלה הן שגרתיות ולא דורשות השקעת מאמץ

רב ותכליתן היא הכנסת מידע מאורגן למוחנו על מנת שיהיה נגיש בעת הצורך

אימוץ אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה ומגוונת, פעילות גופנית ומחשבתית, מהווה תנאי הכרחי לשיפור יכולת הזיכרון

פעילות גופנית מיטיבה עם זרימת הדם והחמצן למוח, משפיעה באופן חיובי על רוב המערכות הפיזיות ובאופן ספציפי גם על הזיכרון

תזונה נכונה יכולה להשפיע על הזיכרון באופן חיובי. מאכלים עשירים בנוגדי חמצון (אנטי-אוקסידנטים) ובוויטמינים, עשויים לעזור

למערכת העצבים ולתרום לפעולה טובה יותר של המעגלים העצביים במוח ששולטים על הזיכרון. כמו כן שינה קבועה של 7-8 שעות

בלילה יכולה לשפר את הזיכרון באופן דרמטי. במהלך השינה, המוח מקבע את הזיכרון של מידע חדש שהתקבל במהלך היום

טכניקות הירגעות לפני השינה יכולות לעזור ליכולות הקוגניטיביות בכלל ולזיכרון בפרט