• דְּחָק עָקָה, או בשם העממי - לחץ הוא מונח מתחום הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה המציין תחושת מצוקה של האדם, כתוצאה מגירוי חיצוני מוחשי ופיזי או פסיכולוגי הומאוסטזה - Homeostasis - .הנובע מפגיעה במצב האיזון

במצב זה עשוי להיווצר קושי בהתמודדות עם גורם הדחק וחוסר הסתגלות התנהגותי, פסיכולוגי (כגון תחושת פחד וחרדה) או פיזיולוגי (כגון פגיעה במערכת העיכול, לחץ דם גבוה ודיכוי המערכת החיסונית). הגירוי היוצר את הדחק עשוי להתקיים במציאותו או אף רק בתודעתו או במחשבתו של אדם, והוא נתפס כמסכן או כמאיים על השלמות הפיזית או הנפשית שלו, ישירות או בעקיפין דרך איום או סיכון של משאבים ואינטרסים

נסיבות הדחק

היכולת לנבא התרחשות מעוררת דחק מקלה על ההתמודדות עמה. לכך ניתן לתת שני טעמים: ראשית, אם יודעים על בואו המתקרב של המצב הלא נעים, ניתן להיערך לקראתו. שנית, אפשר לחוש רגיעה וביטחון בתקופה שבה יודעים שהדחק איונו צפוי לבוא. אפילו עכברים שהוכנסו לתוך מערך ניסויי מתאים הפגינו העדפה לדחק בר ניבוי על פני דחק שאינו בר ניבוי

עומס כמקור לחץ

.עומס הוא מצב בו גירוי מסוים מאופיין בעוצמה גבוהה עד שאין ביכולת האדם להסתגל אליו יש גבול ליכולת ההסתגלות שלנו, וכאשר גירוי עובר את הגבול אנו חשים לחץ

.שילוב של עוצמת הגירויים המלחיצים ומשך הזמן שלהן קובעים את עוצמת הלחץ

קונפליקט כמקור לחץ

.קונפליקט הוא מצב שבו אדם צריך לבחור באפשרות אחת מתוך שתיים או יותר, או כאשר שני רצונות או צרכים פנימיים מתנגשים, כך שלכל בחירה יש מחיר.

.קונפליקט מתרחש כאשר מתעוררות אצל הפרט שתי נטיות של תגובה: התקרבות והתרחקות

.קונפליקט יוצר לחץ גם אצל בע"ח

חוסר שליטה כמקור לחץ

.עצם תחושת השליטה או היעדרה משפיעה על רמת הלחץ – מצב מאיים עלול להיות מלחיץ כאשר אנו חשים בחוסר שליטה גם אם בפועל אין לנו שליטה, עצם התחושה שהיא קיימת מפחיתה לחץ

שינויים כמקור לחץ

.אדם זקוק לריגושים בחייו, לעוררות ולגיוון. אולם, שינויים גדולים מידי, בייחוד כשהם מתרחשים בסמיכות זה לזה, עלולים להלחיץ

.כל אירוע שמהווה שינוי מהותי בחיי הפרט, בין אם הוא שלילי ובין אם הוא חיובי, עלול לגרום ללחץ, שכן הוא עלול להיתפס כמאיים על שלומו של הפרט או כאתגר שאין ביטחון שניתן להתמודד אתו

תהליכי הדחק

מודל התגובה (הרב-שלבית) המוכללת

:מודל התגובה הרב שלבית המוכללת

בסדרה של ניסויי מעבדה קליניים על חיות מעבדה וחשיפתן לגירוי שלילי (אברסיבי) כמו גרימת כאב ונזק גופני, לשם בדיקת תגובתן, מצא סלייה שתגובות בעלי החיים השונים לגירויים השונים יוצרות דפוס דומה, ברור וקבוע המחולק לשלושה שלבים מובחנים

.שלב ראשון, מצוקה/סכנה

.כאשר מזוהה גירויי חיצוני כמאיים, נכנס הגוף למצב מוכנות, הנקרא גם "תגובת הילחם או ברח" רווי אדרנלין וקורטיזול

מערכת העצבים הסימפתטית. זהו חלק ממנגנון הישרדותי-אבולוציוני, שמכין את האדם או את בעל-החיים להתמודד פיזית עם איום או סכנה מידית, על ידי ניתוב מחדש של מערכות הגוף לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ואיברים החיוניים להתמודד עם האיום, על חשבונן של מערכות שיגרה שאינן חיוניות להישרדות מול הסכנה

.שלב שני, התמודדות/התנגדות

שלב ההתמודדות מול הגירוי האברסיבי וניסיון להכריעו. המשך ניסיון של מנגנוני הגוף להעניק עוד ועוד משאבים חיוניים כדי להתאים את היכולות לצורך ולהתגבר על הסכנה. מנגנוני ההישרדות ממשיכים להזרים משאבי גוף כדי להתמודד עם האיום הנתפס, כל עוד זה לא הוכרע או עד שמשאבי הגוף אוזלים

.שלב שלישי, אפיסת-כוחות

השלב האחרון, המוגדר כשלב בו אוזלים משאבי הגוף להתמודד עם מצב הסכנה ובפרט לתפקד כראוי. לרוב מופיעים מחדש סימפטומים פיזיולוגיים של מערכת העצבים האוטונומית, כמו הזעה ועלייה נוספת בדופק, בניסיון נואש ואחרון של הגוף אם שלב זה מתארך והגירוי האברסיבי מתמיד, מתחיל ומצטבר נזק ארוך-טווח למערכות הגוף, ובפרט למנגנוני התגובה, כתוצאה מתהליכי פיצוי, בהם ירידה בתפקוד הבלוטות, המערכת החיסונית, וברשימה ארוכה של חוליים שנמצאו כקשורים בדחק, ובהשפעות קוגניטיביות (כמו בעיות ריכוז, קשב וזיכרון) ונפשיות, דיכאון ופגיעות למחלות נפש

סוגי דחק

כאשר דחק מניע לפעולה בין אם פיזית או מחשבתית, או לפעילות לשיפור כתגובה, כאתגר או כאימון - יש לראות בו לחץ חיוב י

או "מתח טוב" לעומת זאת, כאשר דחק אינו נפתר בדרך של תגובה, שינוי או התרגלות והתאמה - הוא נחשב לחץ שלילי מאחר שאינו מניע לפעילות אלא דווקא להתנהגויות נסיגה קליניות כמו דיכאון וחרדה

ההבדלים בחוויה הסובייקטיביים תלויים בפערים שבין החוויה (האמיתית או הנתפסת) לבין הציפיות האישיות מחד ומשאבי ההתמודדות מאידך

דחק כתוצאה מפערים אלו ניתן לכן לפתור (לרוב באופן לא מודע) על ידי שינוי (או הנמכת) ציפיות, והתאמתן למציאות או לחוויה הנוכחית ולתנאיה

בין האירועים יוצרי תחושת הדחק ניתן למנות טראומות, אירועים מְשָנֵי חיים כגון שכול וגירושים, ומצב כרוני של קושי ואי שביעות רצון כמו בעבודה מתסכלת ובנישואים לא מאושרים, ואף חוויות דרמטיות פחות כמו פקק תנועה או התנגשות מקרית

ככל שמאורע הוא פחות נשלט, כך הוא יוצר תחושת דחק רבה יותר. ניסויי מעבדה הראו כי נבדקים שנחשפו לאירוע העורר לחץ הגיבו טוב יותר, אם ניתנה להם האפשרות להפסיק את החשיפה, גם אם לא עשו בפועל שימוש באופציה זו וגם אם תחושת השליטה נתפסת בלבד ובפועל לפעולתם לא הייתה השפעה אמיתית על החשיפה

אירועים משני חיים הם בדרך כלל מעוררי לחץ. סולם המועקה , שהגדירו הפסיכולוגים הולמס וריי, דירג את מידת השינוי שמביאים עימם אירועים בחיי הפרט. תחת ההסתייגות שנמצאו הבדלים בין אישיים גדולים בסקלה זו, במבט חברתי כולל - נמצא שאבדן בן-זוג הוא המאורע הנתפס כמעורר הלחץ אחריו, ובהתאמה, גירושין, כליאה, מחלה, נישואין, פיטורין, לידה, קשיים בחיי המין, בעיות בעבודה ועוד

רקע פיזיולוגי

מקובל לומר שהניורו-כימיה המעורבת בתהליכים האמורים מובנת וידועה למדע כבר זמן רב, למרות תהומות המסתורין שעוד נותר לחקור בתחומי האינטראקציה שבין שלל מערכות הגוף לבין המוח המנהל אותןנ

תגובת הגוף לדחק היא הפעלה של ציר ה-HPA, מערכת התגובה העיקרית המשלבת את ההיפותלמוס

(השולח אות מתאים לגזע המוח) ולבלוטת יותרת הכליה, המהווה את חזית התגובה לדחק. ה- HPA, ששולט במאזני כימיקלים

בגוף, משחרר למחזור הדם מבלוטות יותרת הכליה שעל הכליות, הורמונים קטקולמינים (אדרנלין ונוראדרנלין)

והורמונים גלוקוקורטיקואידים (קורטיזול וקורטיזון). תפקידם של הורמונים אלו, כ"הורמוני הדחק", להכין את גוף האדם להתמודדות

ולמלחמת הישרדות קצרת זמן, במחיר תשלום גבוה על חשבון תהליכים של שמירה על בריאות ואיזון פעילות מערכות הגוף השונות

מערכת העצבים הסימפתטית (Sympathetic) פעילה בעיקר בעיתות חירום, כאשר האדם נמצא להערכתו במצב של לחץ ואיום

פתאומי וקיומי. היא אחראית להפעלת "תגובת הילחם או ברח", שמטרתן התמודדות עם מצב חירום המאיים על בריאות, שלמות

הישרדות או אף על טובתו של האדם

במצב כזה ישנו ניתוב מחדש של מערכות הגוף לטובת ריכוז המשאבים אך ורק במערכות ואיברים החיוניים בהכרעתו של המצב

הקיומי העכשווי על חשבונן של מערכות שיגרה שאינן חיוניות להישרדות המידית

הפעילות הסימפתטית כוללת עלייה בקצב פעילות הלב, העלאת הדופק, לחץ הדם ורמת הסוכר בדם, שינויים בזרימת הדם לטובת

שרירי השלד ובמקביל להפסקת פעילויות העיכול, התחזוקה תאית והחיסונית, כיווץ של כלי הדם בעור למניעת דימום מפגיעה, הרפיה

של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין (המוליך העצבי נוראדרנלין), הרחבת אישונים ועוד. פעילות זאת באה על חשבון מערכת העצבים

הפאראסימפתטית (Parasympathetic) האחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות

של תאים, הפרשת הורמונים ובנייה עצמית והתחזקות

הליכי רכישת מידע, שגיאות אנוש ותהליכי למידה