עודף משקל והשמנה ​

השמנה מוגדרת כמדד מסת גוף ( BMI) - המחושב כמשקל (ק"ג) מחולק לריבוע הגובה (מטר) והשווה או גדול מ-30

השמנה היא גורם סיכון לתחלואה במחלות כרוניות רבות וביניהן סוכרת, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, סרטן השד, סרטן המעי הגס סרטן הרחם ועוד

השמנה קשורה גם בשיעורי תמותה גבוהים יותר ובתוחלת חיים קצרה יותר

מחשבון BMI

אלכוהול ובריאות

אלכוהול (במינון הנכון) עשוי להיות בריא, אבל אם קצת מגזימים - הוא עלול לעשות לכם רע (וזה לא רק ההנגאובר). אז איפה נמצא הגבול, וכמה באמת מותר לשתות? 12 טיפים לשתייה נכונה

הוא עושה מצב רוח טוב, משחרר חסמים, משמח, זמין וחוקי. יש אפילו מחקרים שמצביעים על תרומתו לבריאות. אז מה יכול להיות רע באלכוהול? ובכן, זה אומנם כיף (בדרך כלל) אבל לאלכוהול יש כמה מגרעות שכדאי לכם לזכור

? מה יש במשקה אלכוהולי

את האלכוהול מייצרים מדגנים, מירקות עמילניים או מפירות (חיטה, תפוח אדמה, אניס ואחרים) שעוברים תהליך של תסיסה. גרם אחד של אלכוהול מספק לגוף 7 קלוריות. פרט לתוספת של סוכר פשוט במשקאות מסוימים, המשקה לא נותן לנו רכיבים תזונתיים נוספים, כך ששתיית משקאות חריפים מספקת לנו אך רק קלוריות ריקות

? האם אלכוהול משמין

כן. כמות הקלוריות במשקה אלכוהולי יכולה לנוע מ־150 קלוריות לשליש בירה ועד ליותר מ־250 קלוריות לכוס משקה מעורבב עם סוכר ועם משקאות עתירי קלוריות נוספים. מנה אחת של אלכוהול מכילה בערך 15 גרם של אלכוהול

שליש בירה או 150 מ"ל יין, 30 מ"ל (צ'ייסר) של משקה חריף כמו ויסקי או וודקה

? האם אלכוהול בריא

מחקרים שונים הראו שאלכוהול עשוי לעשות טוב לבריאות שלנו. נמצא שהוא יכול להפחית את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ואולי אפילו להפחית את הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2 ואת הסיכון להיווצרות אבני מרה

אבל חשוב לזכור: כל היתרונות הנכספים האלה רלוונטיים רק אם אתם שותים באופן מתון - עד מנה אחת לאישה או עד שתי מנות לגבר ביום

שתייה מופרזת מעלה את הסיכון לסוגי סרטן שונים כמו סרטן הכבד, סרטן השד וסוגי סרטן נוספים. שתייה מופרזת גם מעלה את הסיכון למחלות כבד, לשבץ מוחי, לדיכאון ולרמות שומנים גבוהות בדם

? אז כמה מותר לשתות

על אף שאלכוהול עשוי להיות בריא, אין המלצה חד־משמעית להתחיל לצרוך משקאות אלכוהוליים על בסיס יומיומי. ובכל מקרה - אין שום יתרון בריאותי (אף לא אחד) לסגנון השתייה שקרוי שתייה הוללת

מדובר בסגנון השתייה שמוכר לכולנו ממסיבות, מחתונות, ממפגשים חברתיים ועוד

? ואם נגזים

מעבר לעובדה שסגנון שתייה כזה - צריכת כמויות גדולות של אלכוהול בפרק זמן קצר - לא בריא בטווח הארוך, הוא עלול להיות מאוד לא נעים בטווח הקצר - הבוקר שאחרי

חמרמורת (או הנגאובר) היא תופעה פיזיולוגית שמופיעה בתגובה לשתייה מוגזמת של אלכוהול. בדרך כלל היא מלווה בבחילה ובהקאות, בעייפות, בסחרחורת ובכאבי ראש, בהרגשת דכדוך וברגישות יתר, בעצבנות, בנדודי שינה ועוד

יש אנשים שיסבלו מחמרמורת אחרי שתייה של משקה או שניים, אחרים יחושו בחמרמורת בעקבות שתיית כמויות גדולות יותר. זה תלוי בהרגלי שתייה, בגודל ובמבנה הגוף, במין, בגיל, בסוג המשקה ובאיכותו, בערבוב משקאות, בתכולת הקיבה ועוד

אז אם אתם כבר חוגגים, ואתם מתכננים לשתות אלכוהול, כדאי לעשות זאת בחוכמה

לא על קיבה ריקה

מומלץ לאכול ארוחה לפני הבילוי, לא לשתות על קיבה ריקה

בלי מלח

הימנעו מאכילת מזון מלוח שמגביר צמא ובכך גורם לכם לשתות יותר

עם מים

שתו מים בבית, לפני הבילוי, במהלכו ולאחריו

להקפיד על איכות

הימנעו משתיית אלכוהול זול ולא איכותי

בגבולות הסביר

הקפידו על כמות סבירה שמתאימה לכם. מנה סטנדרטית היא כוס יין או שליש כוס בירה

לא לערבב

אל תערבבו משקאות אלכוהוליים שונים, היצמדו למשקה אחד כל הערב.

יין ובירה עדיפים

העדיפו יין או בירה על פני קוקטיילים שמכילים משקות מתוקים, שמנת וסוכר

לשתות לאט

שתו לאט, כך תאפשרו לגופכם לפרק את האלכוהול בקצב שלו בלי להעמיס עליו כמויות גדולות

בלי תרופות

הימנעו משתיית אלכוהול בשילוב תרופות. אלכוהול משבש את פעילות התרופה, ושילוב השניים עלול לגרום לתופעות מזיקות ואף להרעלה

זהירות, סוכרת

אלכוהול מוריד את רמת הסוכר בדם. חולי סוכרת צריכים להתייעץ עם דיאטנית כיצד למנוע מצבים של היפוגליקמיה

לסיים עם משהו קל

לאחר הבילוי כדאי לאכול משהו קל ומומלץ להמשיך בשתיית מים

מודעות

ולסיום, אזהרה קטנה: לאלכוהול יש השפעה על המוח ועל מערכת העצבים המרכזית. הוא פוגע ביכולת השליטה העצמית ובשיקול הדעת, כך שהוא עלול לעודד התנהגות אגרסיבית ופוגענית. שימרו על עצמכם ועל הסובבים אתכם.

רת"א - תקנות הטיס - הפעלת כלי טיס וכללי טיסה - תקנה 11

המידה הקבועה" — אחד מריכוזי האלכוהול שנמצא בבדיקת נשיפה כלהלן:

(א) בתקנה זו —

(1) חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם;

(2) ריכוז אלכוהול באוויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז האמור בפסקה ( 1) או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד שנעשתה בבדיקת נשיפה.

(ב) לא ימלא אדם תפקיד איש צוות בכלי טיס —

1) ) כאשר בבדיקת נשיפה או בבדיקת מעבדה נמצא בו אלכוהול בכמות העולה על המידה הקבועה;

2) ) תוך שמונה שעות מאז שתיית משקה אלכוהולי כלשהו;

מחלות לב

מחלות לב הן גורם התמותה השני בישראל (אחרי סרטן). מדי שנה כ- 30,000 ישראלים לוקים בהתקף לב, וכ- 7,000 מתים ממחלות לב. למחלות לב גורמי סיכון רבים, ביניהם לחץ דם גבוה, השמנת יתר וכולסטרול, סוכרת ועוד

מחלות לב כליליות

מחלות לב כליליות מהוות את גורם התמותה המרכזי מבין מחלות הלב. מחלות לב כליליות נוצרת כאשר העורקים הכליליים, שתפקידם לספק דם לשריר הלב, נפגעים ונסתמים על ידי תהליך של טרשת עורקים וכתוצאה מכך תפקוד הלב נפגע ואספקת הדם והחמצן נפסקת

מחלת לב כלילית מתפתחת בהדרגתיות לאורך השנים ולרוב לא מראה סימפטומים המעידים על נוכחותה. היא כוללת מחלות לב קשות, שלצערנו ידועות לכולנו: התקף לב, אנגינה פקטוריס (תעוקת חזה) ודום לב. היות והמחלה מתפשטת בהדרגתיות,

ניתן למנוע אותה באמצעות שמירה על אורח חיים בריא שכולל תזונה נכונה כמו דיאטה ים תיכונית, פעילות גופנית והימנעות מגורמי סיכון כמו רמת כולסטרול גבוהה, לחץ דם גבוה, עישון, השמנה, מצבי לחץ ודיכאון ועוד.

טרשת עורקים

טרשת העורקים נגרמת כתוצאה מתהליך הדרגתי של הצטברות שכבת שומן וכולסטרול על דפנות העורקים, אשר גורם לחסימת העורקים הכליליים ובכך לפגיעה באספקת הדם. חסימה של העורקים, גם אם היא חלקית, עלולה ליצור קרישי דם שיסתמו

את המעבר באופן מלא ויגרמו להתקף לב. ניתן להאט את התפתחות טרשת העורקים ואף למנוע אותה באמצעות שמירה על תזונה נכונה, הימנעות מעישון, התמדה בפעילות גופנית, נטילת תרופות וכו'.

התקף לב

התקף לב הינו אירוע חירום רפואי המתרחש בפתאומיות ומצריך תגובה מיידית – פינוי מהיר לבית חולים, ביצוע החייאה, שימוש בתרופות וכו'. התקף לב (אוטם שריר הלב) נגרם כתוצאה מחסימה של אחד העורקים הכליליים על ידי הצטברות פלאק טרשתי

בדפנות העורקים. לעיתים, חסימה זו יוצרת קריש דם שמוביל לחסימה פתאומית ומלאה של העורק, שפוגמת באספקת דם תקינה לשריר הלב וגורמת להתקף לב.

ישנם תסמינים רבים להתקף לב, כאשר הם באים לידי ביטוי באופן שונה בין נשים לגברים ובכלל בין אדם אחד לאחר. התסמין הבולט ביותר שיכול לאותת על התקף לב הוא כאב בחזה. המדובר בכאב חזה שיכול להימשך מעל 10 דקות ויכול להתפשט ליד שמאל,

לכתפיים, לצוואר, ללסת ולאזורים אחרים בגוף.

תסמינים נוספים הם חיוורון, הזעה, עילפון, סחרחורת, קוצר נשימה ועוד. כאמור, קיים שוני בתסמינים בין גברים ונשים, במקרים של התקף לב בקרב נשים התסמינים הם בעיקר קוצר נשימה, עייפות ובחולשה כללית.

גורמי הסיכון להתקף לב הם גיל מבוגר, יתר לחץ דם, עישון, היסטוריה משפחתית, לחץ נפשי ועוד. הקפדה על אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה, פעילות גופנית ונטילת תרופות יכולה להפחית באופן משמעותי את הסיכון להתקף לב.

אבחון

יש לכם כאבים חזקים בחזה שמקרינים ליד שמאל, לכתף וללסת? מרגישים חולשה, הזעה קרה וקוצר נשימה? גשו לרופא ותבקשו לבצע בדיקות להערכת מצב הלב. ניתן להפחית את חומרת הסימנים של מחלות הלב, באמצעות אבחון מוקדם,

שיאפשר טיפול מהיר ובמקרים מסוימים אף יציל חיים.

ניתן לבצע מספר בדיקות לאבחון מחלות לב, ביניהן צינתור אבחנתי – שמתבצע במקרים של חסימת כלי דם לבביים, אק"ג – שבודק את הפעילות החשמלית של הלב, אקו לב – בדיקת אולטראסאונד המאפשרת הערכת יכולות התפקוד של הלב,

בדיקות דם – ספירת דם, אלקטרוליטים, שומנים וסוכרים בדם יכולים לתת תמונה לאבחון מחלת לב כלילית ומיפוי לב – בדיקה לא פולשנית שמטרתה לבדוק את אספקת הדם לאזורים שונים בלב

טיפול

אם בעבר, בשנות ה-90 המוקדמות, התמותה ממחלות לב הייתה גדולה יותר, כיום עם התקדמות הרפואה והמודעות לנושא ניתן להפחית את כמות אירועי הלב ולאפשר לחולים חיים טובים יותר כאשר כיום אנחנו מודעים לעובדות רבות על מחלות לב

הטיפול במחלות לב מתבצע בדרך כלל במחלקות לב בבתי החולים ברחבי הארץ. מבין הטיפולים המוצעים:

· טיפול תרופתי – תרופות להורדת לחץ דם גבוה, נטילת אספירין לדילול הדם, קומדין, חוסמי בטא, חסמי ACE, תרופות משתנות ועוד.

· צינתור לב – הכנסת צנתר דרך עורקים בירך או ביד וכך להגיע אל הלב ולפתוח כלי דם חסומים, לתקן מומים, להחליף מסתמים.

· ניתוח מעקפים – הליך המבוצע במטרה לשחרר חסימה קשה של העורקים הכליליים ובכך להשיב את אספקת הדם ללב.

· ניתוח לב פתוח – הליך אגרסיבי, בו פותחים את החזה, עוצרים את פעילות הלב ומחברים אותו למכונת לב ריאה. הליך זה מאפשר לתקן את הבעיה הלבבית.

· קוצב לב – השתלת קוצב לב מלאכותי שמאפשר ללב לפעום בקצב סדיר, ללא הפרעות.

פעילות גופנית ותזונה מתאימה להפחתת הסיכון

עוד לפני שאדם פונה אל התרופה, ממליצים רוב ארגוני הבריאות להתחיל בטיפול אשר כולל שינוי אורח החיים. המדובר בשינוי התזונה לכזו אשר הינה עשירה בירקות, פירות ודגנים מלאים, ודלה בקלוריות,

בשומן ובשומן מן החי, ובמלח; בשינוי הרגלי הפעילות הגופנית, אותה יש לבצע לפחות במשך חצי שעה מדי יום; וכמובן - הפסקת עישון. אורח חיים בריא הינו בעל תפקיד עיקרי הן במניעת מחלות הלב וכלי הדם,

הן במניעת אותן מחלות הגורמות להופעתן (כגון השמנה, סוכרת ויתר לחץ דם), הן בשלב הטיפול, והן לאחר מאורעות כגון התקפי לב או שבץ מוחי – למניעת הישנותם. בשנים האחרונות מצטברות עדויות ממחקרים חדישים,

כי ביצוע פעילות גופנית באופן סדיר ושמירה על כושר גופני טוב חשוב אף יותר מאשר הסרת המשקל העודף. כלומר – מוטב להיות שמן ופעיל – מאשר רזה ובלתי פעיל! יתרון נוסף ומרכזי של הפעילות הגופנית הוא,

כי בשונה מתרופות, אשר מכוונות למחלה זו או אחרת, פעילות גופנית מונעת או משפרת כמעט כל מחלה קיימת במקביל. כך, ביצוע פעילות גופנית סדירה מאפשר, בד בבד, הפחתת הסיכון לתמותה ולתחלואה ממגוון עצום של מחלות:

סרטן ממספר רב של סוגים, התקפי לב ושבץ מוחי, יתר לחץ דם, סוכרת, השמנת יתר, עודף כולסטרול בדם, אסתמה, דיכאון, אלצהיימר, דלקת פרקים, אוסטאופורוזיס – ועוד שורה ארוכה של מצבי מחלה מסוגים שונים.

סוג הפעילות

הפעילות הגופנית המומלצת הינה זו מהסוג ה"אירובי", זו אשר בה ישנן חזרות רציפות של תנועות לאורך זמן. המדובר בהליכה, ריצה, רכיבה על אופניים, חתירה, טיפוס מדרגות, שחייה, מחול אירובי, משחקי כדור וכדומה. באופן מעשי,

הליכה היא הענף הנפוץ ביותר, כמו גם הפשוט, הזמין, והכלכלי ביותר... ניתן להוסיף גם תרגילים לשיפור הכוח, בין אם בחדר כושר מוסדר ובין אם בעזרת מכשיר ביתי, גומיות או משקוליות, על ידי ביצוע 10-15 חזרות של תרגילים לקבוצות השרירים הגדולות,

3 פעמים בשבוע.

משך הפעילות

מומלץ לבצע את הפעילות למשך 30 דקות לפחות. ניתן גם לצבור מספר תקופות פעילות קצות יותר של 10 דקות לאורך היממה.

תדירות הפעילות

התדירות המומלצת לפעילות היא 3 עד 5 פעמים בשבוע, וכמובן כי אין מניעה מעיסוק בפעילות גופנית בעוצמה סבירה מדי יום.

דרגת הקושי

מכיוון שמדובר באוכלוסייה הכללית, ולא במחקר מדויק בתנאי מעבדה, קשה לאמוד במדויק את דרגת הקושי המבוצעת. ניתן להיעזר בנוסחה פשוטה אשר מתרגמת את קצב הלב לעוצמת המאמץ . אלו אשר רק מתחילים, ושאינם פעילים גופנית באופן סדיר,

צריכים לבצע פעילות בעוצמה המקבילה לכ- 55% - 64% מקצב הלב המרבי. זה האחרון ניתן לחישוב על פי נוסחה פשוטה – "220 פחות הגיל". לדוגמא, לאדם בן 50, קצב הלב המירבי הינו 170 (220 פחות 50). אם מתחיל פעילות, יש לשאוף לקצב לב

בסביבות 90-110. קצב הלב המומלץ לפעילים גופנית יהיה גבוה מזה של המתחילים – כתלות בדרגת הכושר שלהם, עד כדי 90% מקצב הלב המירבי.

הרעלת מזון

לשאריות האוכל שנשארו במקרר היה ריח מוזר… אבל בכל זאת החלטת לאכול אותם. היית כל כך רעב עד שאפילו החלטת לא לחמם אלא לאכול ישר מהמקרר! שעות מספר לאחר מכן התחלת להרגיש די רע, כאבי בטן חזקים, כאילו הקיבה מתהפכת, ולאחר מכן, התחילו ההקאות…

זה נשמע כמו מקרה של הרעלת מזון. אף אחד לא הרעיל את המזון שאכלת… אבל כנראה שבמזון צמחו חיידקים שגרמו לך להרגיש רע.

מה זאת הרעלת מזון?

הרעלת מזון נוצרת כתוצאה מהתפתחות של חיידקים הגורמים להרעלת קיבה.

חיידקים נמצאים סביב לנו ובתוך גופנו כל הזמן. אבל לא כל החיידקים מזיקים. קיימים גם חיידקים "טובים" שעוזרים לייצור חומרים המועילים לנו. במקרה של הרעלת מזון מדובר בחיידקים "הרעים". רוב החיידקים המזיקים גורמים לכאבי בטן או שלשולים הנמשכים זמן קצר בלבד.

אילו חיידקים גורמים להרעלת מזון ?

חיידקים רעילים עלולים להימצא במזונות שמקורם מן החי, במזונות לא מבושלים ובירקות ופירות שלא נשטפו במים. החיידקים המזיקים מצויים לרוב במזונות שמקורם מן החי: בשר בקר, עוף, ביצים, דגים ומאכלי ים.

כמה מהחיידקים הנפוצים הם:

– סלמונלה

– ליסטריה

– קמפילובקטר

– אי. קולי

כדי להימנע מהרעלת מזון יש לאחסן את המזון במקום המתאים, לבשל את המזון, להכין אותו על משטח נקי ולשטוף את הפירות והירקות היטב לפני האכילה.

האם אני סובל מהרעלת מזון?

סימנים היכולים להעיד על הרעלת מזון:

– כאבי בטן ובחילה

– עוויתות בבטן

– שלשול (שיכול להיות דמי)

– חום

ההרגשה הרעה כתוצאה מהרעלת מזון יכולה להופיע מספר שעות לאחר אכילת המזון הנגוע, או במקרים אחרים, רק לאחר מספר ימים. במקרים של הרעלת מזון קלה, ההרגשה הרעה נמשכת זמן קצר בלבד. לפעמים קשה לקבוע שמישהו אכן סובל מהרעלת מזון.

במקרה זה יש לעשות עבודת בילוש קטנה: לבדוק האם גם אנשים אחרים שאכלו מאותו המזון הרגישו רע לאחר מכן. במקרה שהתשובה היא חיובית, זוהי ללא ספק הרעלת מזון.

כיצד מטפלים בהרעלת מזון?

אם החלטת להיבדק אצל רופא – הוא וודאי ישאל אותך לא מעט שאלות כמו: מה אכלת לאחרונה? האם אכלת משהו שונה ממה שאתה רגיל לאכול בדרך כלל? האם ילדים או מבוגרים נוספים אכלו את אותו מזון? ועוד שאלות דומות.

יתכן שהרופא יחליט לעשות לך בדיקת שתן וצואה כדי לבדוק אם יש בהם חיידקים שגרמו להרעלה.

סוג הטיפול שיינתן לך תלוי בסוג החיידקים שימצאו בבדיקה. הרופא יכול לרשום לך תרופה, אולם ברוב המקרים, הרעלות מזון עוברות ללא טיפול תרופתי.

במקרים קשים של התייבשות יש להתאשפז בבית החולים. התייבשות נגרמת כתוצאה מאיבוד רב של נוזלים בהקאות ובשלשולים. מי שסובל מהתייבשות, יקבל בבית החולים נוזלים לתוך הוריד כדי להחזיר לגוף את הנוזלים שאיבד.

בכל מקרה, בעת הרעלת מזון מומלץ לשמור על שתייה מרובה כדי למנוע התייבשות.

גם במקרה שמופיע דם בצואה יש צורך להתאשפז בבית החולים. אם הבחנת בדם בצואה – עליך לספר זאת מייד להורים.

איך נמנעים מהרעלת מזון?

אפשר לנקוט בצעדים רבים כדי למנוע אפשרות של הרעלת מזון. יש להישמר מפני הרעלת מזון בתהליך השטיפה, הבישול והאחסון של שאריות המזון. חלק גדול מהאחריות מוטל על המבוגרים המבשלים את המזון, אבל גם ילדים יכולים לקחת חלק. אחד הדברים החשובים למשל,

הוא להקפיד על רחיצת ידיים לפני שאתה נוגע במזון.

מתי עליך לרחוץ ידיים? לפני האוכל, כך שלא תעביר חיידקים רעים לתוך המזון ואחרי האוכל, כך שלא תעביר חיידקים מזיקים מהמזון אליך, או לכל אחד אחר.

אמצעי זהירות נוספים להימנע מהרעלת מזון:

רחץ היטב ירקות ופירות לפני האכילה.

אכול בשרים וביצים אחרי שהתבשלו היטב.

מומלץ להסתכל על המזון וגם להריח אותו. אם הוא לא נראה, או לא מריח טוב – להימנע מלאכול אותו. אם טעמת פעם חלב שהחמיץ – אתה וודאי מכיר את הטעם הנורא שהוא משאיר! גם עובש הוא סימן לכך שהמזון מקולקל.

אם החלטת לאכול את השאריות שבמקרר, בקש מאדם מבוגר לחמם אותם כך שאם התפתחו חיידקים בזמן שהאוכל היה במקרר – הם יהרסו במהלך הבישול.

בדוק מידי פעם את "תאריך התפוגה" המסומן על אריזת המזון. תאריך התפוגה הוא התאריך האחרון בו אפשר לאכול את המזון ולהבטיח שאינו מקולקל.

אחרי הבישול יש לכסות את המזון ולאחסן אותו במקרר. אם משאירים את המזון בחוץ (בטמפרטורת החדר) יש סיכוי גדול יותר להתרבות החיידקים המזיקים.

מי יכול / לא יכול לתרום דם

כל אדם בריא/ה בגילאי 18-80העונה על הקריטריונים שנקבעו בנוהלי משרד הבריאות, רשאי לתרום דם.

הגיל המרבי לתרומה ראשונה הוא 65 שנה.

תורמים קבועים מעל גיל 65 ועד גיל 70 יכולים לתרום דם באישור מסמכות רפואית מש"ד.

תורם דם מעל גיל 70 יוכל לתרום דם במידה ותרם דם בשנתיים שטרם מועד התרומה המיועדת.

התורם יביא אישור מהרופא המטפל, ויקבל אישור מרופא/ה בנק הדם, בכפוף לכל המדדים החלים על כל תורמי הדם (למעט גיל). ההתרמה תתבצע באתר נייח בו נוכח צוות רפואי.

יחד עם זאת, קיימות מספר הגבלות שחלקן מפורטות כדלהלן:

1. יש לוודא שעברו 3 חודשים מתרומת הדם האחרונה.

2. אם הייתה תגובה קשה מאד בתרומות קודמות כמו איבוד הכרה או התכווצויות מומלץ שלא לתרום דם.

3. המשקל צריך להיות מעל 50 ק"ג.

4. בבדיקת לחץ הדם יש לוודא שהערכים לא יעלו על 180/100 ולא יהיו מתחת 100/60 מ"מ כספית.

5. אין מניעה לתרום דם בעת מחזור חודשי.

6. בהריון – אין לתרום דם.

7. לידה – ניתן לתרום חצי שנה לאחר הלידה.

8. אין לתרום 12 שעות לפני טיסה/צלילה, או השתתפות בספורט אתגרי.

9. בעת מחלה חריפה – אין לתרום דם.

10. טיפול באנטיביוטיקה – אפשר לתרום 3 ימים לאחר סיום הטיפול באנטיביוטיקה והחלמה מלאה.

11. טיפולי שיניים – אפשר לתרום 24 שעות לאחר טיפול אצל שיננית ו– 7 ימים לאחר טיפול שורש / עקירת שן.

12. אדם עם יתר ל.ד המטופל בחוסמי β (ביתא) יכול לתרום רק אם הדופק שווה או מעל 70 לדקה.

13. אדם הסובל מבעיה לבבית או הפרעות בקצב הלב הדורשות טיפול תרופתי, אינו יכול לתרום דם (למעט צניחה של המסתם המיטרלי ומומים מולדים שתוקנו).

14. אנשים שסבלו מאפילפסיה יכולים לתרום דם אם אינם מקבלים טיפול תרופתי ועברו לפחות 5 שנים מההתקף האחרון.

15. צהבת (דלקת כבד) – אין לתרום דם אם לא עברו לפחות 5 שנים ממועד המחלה.

16. חשיפה עקב מגע עם חולה בדלקת כבד – יש לבדוק עם הסמכות הרפואית בשירותי הדם.

17. במקרה של מתן חיסון מונע כנגד:

- דלקת כבד מסוג B (שלא בעקבות חשיפה לחולה), יש לחכות שבוע.

- חיסונים נגד שפעת, טטנוס, מנינגיטיס – אפשר לתרום מיד לאחר החיסון (בתנאי שאין לתורם תסמינים).

- חיסון לאדמת/חצבת/חזרת/אבעבועות רוח/קדחת צהובה יש לחכות 4 שבועות.

18. אסטמה – אפשר לתרום במידה והתורם מרגיש טוב, לא היה התקף לפחות בשבוע

שלפני התרומה, ואינו נוטל סטרואידים בכדורים

19. שחפת וברוצלוזיס – אפשר לתרום שנתיים לאחר החלמה מלאה.

20. סכרת – אפשר לתרום אם הסכרת מאוזנת ע"י דיאטה או כדורים.

חולי סכרת מטופלים באינסולין לא מורשים לתרום דם.

21. גידולים – אין לתרום במקרה של מחלה ממארת, גם לאחר החלמה מלאה.

22. כיב בקיבה (ulcer) – אפשר לתרום במידה והכיב אינו מדמם, ורמת ההמוגלובין תקינה.

23. אנמיה או נטיה לדמם - אין לתרום דם.

24. מחלה כרונית – יש לבדוק עם הסמכות הרפואית בשירותי הדם.

25. תרופות – עפ"י נוהלי שירותי הדם.

26. קבלת עירוי דם/מרכיבי דם - אפשר לתרום 6 חדשים לאחר קבלת העירוי.

27. ביצוע כתובת קעקע, פירסינג, איפור קבוע, אנדוסקופיה עם ביופסיה - אפשר לתרום אם עברו 6 חדשים.

28. ביקורים בארצות אנדמיות למלריה או לאיידס – אפשר לתרום שנה לאחר עזיבת האיזור האנדמי.

29. מגורים בארץ שבה מלריה נפוצה או תחלואה במלריה – אפשר לתרום דם אם עברו 3 שנים מעזיבת מהאיזור האנדמי/החלמה ממלריה.

קרינה קוסמית

קרינה קוסמית היא שם כולל לכל סוגי הקרינה המגיעים לכדור הארץ מהחלל. היא כוללת כמה וכמה מרכיבים – אלקטרונים (וקרינת בטא), פרוטונים, גרעיני אטומים מיוננים (קרינת אלפא ואטומים כבדים נוספים) וקרינה אלקטרומגנטית, ובפרט קרינת גמא.

מקובל לחלק את הקרינה הקוסמית גם לפי מקורה – קרינה המגיעה מהשמש וקרינה המגיעה ממקורות רחוקים בחלל. רכיב הקרינה המגיע מהשמש כולל בעיקר גרעיני הליום, פרוטונים ואלקטרונים ועוצמתו נמוכה יחסית לקרינה מעומק החלל,

למעט במקרים של "התפרצויות שמש". עם זאת, כיוון שהשמש קרובה והחלל רחוק וכמעט ואינסופי כמעט, עוצמת הקרינה (השטף) המגיעה מהשמש גדולה בהרבה מזו המגיעה ממקורות גלקטיים.

הקרינה הקוסמית מתאפיינת בעוצמה רבה והיא קרינה מייננת, כלומר החלקיקים שלה נושאים די אנרגיה כדי לשבור את הקשרים בין האלקטרונים לגרעין כשהם פוגעים בהם. ככלל, קרינה מייננת אכן מסוכנת לבריאות, וזו גם הסיבה שבגללה בזמן של צילום רנטגן

(רנטגן הוא סוג של קרינה מייננת), למשל, סייעת רופא השיניים יוצאת מהחדר לפני ההפעלה. אחת הסכנות המרכזיות היא שתהיה פגיעה בתאים, ובמיוחד בדנ"א, דבר שעלול לגרום מוטציות ובתנאים מסוימים אפילו סרטן. קיימים גם סיכונים נוספים בחשיפה ישירה לקרינה.

למזלנו, כדור הארץ מוקף בשכבת אטמוספרה שמסננת את רוב הקרינה הראשונית המתקרבת לעולמנו. הקרניים בעלות האנרגיה הגבוהה ביותר עדיין מצליחות לחדור את האטמוספרה, אך רוב הקרינה מסוננת בדרך. עם זאת, במהלך מעבר הקרניים באטמוספרה נוצרת

"קרינה משנית" של חלקיקים שנוצרים בעקבות התגובה בין הקרן המקורית לחלקיקים הנמצאים באטמוספרה, וגם לה יש השפעה מסוימת. עם זאת, כיוון שהאנרגיה של הקרינה הזו נמוכה יותר, רובה מסונן על ידי האטמוספרה וההשפעה של השרידים המגיעים לפני הקרקע זניחה.

רובנו, מטבע הדברים, חיים על פני הקרקע ומוגנים מאחורי שכבה עבה של אטמוספרה. כיוון שבני האדם, כמו כל שאר המינים בכדור הארץ, התפתחו במהלך ההיסטוריה כשהם חשופים לכמות מסוימת של קרינה, הסתגלנו לקיומה ואין לנו סיבה לחשוש מהשפעותיה של הקרינה הקוסמית על בריאותנו.

אך אנשים הטסים במטוס אינם מצייתים לצו האבולוציוני, ולכן חושפים את עצמם לרמות גבוהות יותר של קרינה – כשאנו טסים בגובה רב נותרת מעלינו שכבה דקה יותר של אטמוספרה, ולכן הסינון של הקרינה הקוסמית מצומצם יותר. ככל שהמטוס טס גבוה יותר כך גדלה רמת הקרינה.

בנוסף, היות שלחלקיקים שמהם מורכבת הקרינה (פרוטונים וגרעינים כבדים) יש מטען חשמלי, מסלולם מושפע מהשדה המגנטי של כדור הארץ. ככלל אפשר למפות בדיוק מהם האזורים שבהם הקרינה גבוהה יותר ומהם המקומות האזורים שבהם היא נמוכה,

אבל לעניין הטיסה מספיק לדעת שבטיסות צפוניות יותר (קרוב לקוטב) בחצי הכדור הצפוני הקרינה גבוהה יותר מאשר בטיסות קרובות יותר לקו המשווה (דרומה מקו רוחב 50).

האם זה מסוכן ?

מבין כל האנשים שטסים, מי שמוטרדים הכי הרבה מהבעיה הם כמובן אנשי צוות האוויר, שמבלים בשחקים הרבה יותר זמן מהאדם הפשוט, ואפילו יותר מנוסעים מתמידים. אחרי ההסתייגות הזו, בואו נסתכל בחלק מהנתונים:

את הקרינה הנספגת בגוף האדם נהוג למדוד ביחידות של זיוורט, שהן יחידות של כמות אנרגיה (קרינה) לקילוגרם גוף, ולשקלל גורמים שמשפיעים על ספיגת הקרינה בגוף. האדם הממוצע נחשף לכשני מיליזיוורט בשנה ממקורות רדיואקטיביים טבעיים בסביבה,

ביקורים במרפאות רנטגן ו-CT וכדומה. השפעות הקרינה הקוסמית גדלות בהרים ובמקומות גבוהים, וכאמור גם בקרבת הקטבים.

ומה קורה בטיסה? בגבהים נמוכים (כ-8,000 מטר), הקרינה מוערכת בכשלושה מיקרוזיוורט לשעה (1,000 מיקרוזיוורט=1 מיליזיוורט) בקווי רוחב צפוניים, ובערך מחצית מכך בקווי רוחב דרומיים יותר בחצי הכדור הצפוני. בטיסות גבוהות (כ-12,000 מטר)

הנתונים גבוהים בערך כפליים, אך גם כך מדובר בכמות נמוכה מאוד.

השפעת חום גבוה על תפקוד הגוף

חשיפה לעומס חום גבוה heat stress - מהווה פוטנציאל לפגיעה בבריאות העובד.

תנאי מזג האוויר הקשים, כאשר הטמפרטורות בקיץ נעות סביב C 53° , בצירוף ערכים גבוהים של לחות היחסית, מהווים סיכון חמור לתפקוד ובריאות האדם ובפרט אם מצוי בפעילות.

חשיפה לתנאי עומס חום גבוה עלולה להסתיים במכת חום ובמקרים קיצוניים אף במות.

עומס חום גבוה עלול להוות גורם סיכון גם בעת פעילויות המתבצעות במבנה או תא ממוזג.

גיל העובדים ומצב בריאותם הכללית עלולים להוות גורם המגביר את ההיתכנות להיפגע מעומס חום גבוה.

זיהוי מוקדם של תסמיני הפגיעה, ע"י העובד עצמו או הסובבים אותו, עשוי להקטין את חומרת הפגיעה.

יצירת חום ע"י תאי הגוף

אנרגיית חום שמקורה בתא, מופקת כתוצר לוואי בתהליך הכימי הקרוי "נשימה תאית". תהליך זה משמש דוגמה לתהליכי בעֵרה של חומר אורגני המלווים בשחרור של חום. בתהליך הנשימה התאית, החומר האורגני, בדרך כלל גלוקוז,

עובר בעֵרה באמצעות חמצן. בתהליך זה משתחררת אנרגיה. רוב האנרגיה המשתחררת היא אנרגיית חום. כ – 80%. חלקה האחר מופנה לבניית מאגר זמין של אנרגיה.

כמות החום המיוצרת בגוף תלויה, בין היתר, במשקל הגוף, במין האדם, בכמות המזון הנאכל ובאיכותו וברמת הפעילות הפיזית של הגוף.

מאחר ואחת מסוגי האנרגיות המופקות בנשימה תאית היא אנרגיית חום, הרי שככל שקצב הנשימה התאית יהיה מהיר יותר, כמות החום שתופק בתהליך תהיה גבוהה יותר והגוף יתחמם ויגיע לטמפרטורות גבוהות יותר.

שינויים בטמפרטורה משפיעים על מהירות התגובות הכימיות על המבנה המרחבי של החלבונים ועל פעילותם. מכאן גם החשיבות לשמירת טמפרטורה יציבה של הגוף.

בדרך כלל האדם מתפקד היטב כשטמפרטורת הגוף שלו כ - ˚37. סטייה של שתי מעלות לכל צד, עלולה לגרום להפרעה חמורה בתפקוד הגוף. סטייה גדולה יותר יכולה לגרום לסכנת מוות מיידית.

מאזן חום

אנרגיית חום זו מגיעה מחוץ לגוף האדם, מוסעת מהסביבה, במידה והיא גבוהה מחום הגוף, כאשר הגוף אינו יכול להתנגד לה. זהו תהליך פיזיקלי, בו אנרגיית החום זורמת מרמת חום גבוהה לנמוכה יותר.

אדם לבוש בזמן מנוחה יחוש תחושת נוחות כאשר טמפרטורת הסביבה הטבעית הנה ˚20 - ˚25 C. תחום זה של טמפרטורת הסביבה שומר את הגוף במצב של יציבות בהקשר למאזן החום. בתנאים אלה אין לגוף צורך בהשקעת מאמץ חימום או קירור.

כאשר טמפרטורת הסביבה גבוהות מ C 23° גוף האדם יגיב בשתי דרכים עיקריות:

1. הרחבה של כלי הדם בפריפריה ועל ידי כך איבוד רב יותר של חום דרכם, דרך זו מתקיימת רק כאשר טמפרטורת העור נמוכה מ - ˚35 C.

2. הגברת הקירור על ידי אידוי זעה. קצב הקירור באידוי זעה תלוי ברמה של לחות האוויר )לחות גבוהה תצמצם את התנדפות הזיעה מהגוף ובכך תאט את התקררותו( בחשיפה לרוח.

עומס חום

מדד המבטא את מידת אי הנוחות הנובעת מהשילוב בין טמפרטורת האוויר לרמת הלחות המצויה בו.

פחות מC 22˚ : - ללא עומס חום

22 – 24 – עומס חום קל

24 – 26 – עומס חום מתון

26 – 28 – עומס חום בינוני

28 – 30 – עומס חום כבד

30 ומעלה – עומס חום כבד מאד

הקשר בין כמות הנוזלים בגוף האדם לחום הגוף

כ - 70% ממשקל גוף האדם הם נוזלים, כאשר כ 30% הם נוזל תוך תאי וכ 20% - נוזל חוץ תאי. אובדן הנוזלים עלול לגרום לשיבושים קשים בתפקוד תקין של גוף האדם. ביןה יתר, פגיעה ביכולת הגוף לסלק עודפי חום.

תהליך השמירה על הטווח הרצוי של טמפרטורת הגוף נגזר ממאזן בין כמות החום המיוצרת ע"י הגוף לבין היכולת שלו להיפטר מעודפי החום. לכן ניתן לקשר בין שני מנגנונים. מאזן הנוזלים ומאזן החום.

ה"בקר" שמתאם את התפקוד של שני המנגנונים הנ"ל נמצא בהיפותלמוס שבמוח. ה"בקר" משווה בין טמפרטורת הגוף לבין הטמפרטורה הרצויה. בו בזמן, במרכז בקרת כמות הנוזלים מתבצע ויסות של כמות המים.

ירידת כמות הנוזלים בגוף גורמת לעליית הלחץ האוסמוטי של הדם. מנגנון הבקרה מתרגם זאת כפקודה לכליות למנוע הפרשת שתן שמעשית מתורגמת בגוף ולתחושת צמא. במקביל מרכז ויסות החום עפ"י טמפרטורת הדם

פוקד על בלוטות הזיעה להגביר את "ייצור" הזיעה על מנת להאיץ את תהליך קירור הגוף. בשל העובדה שההזעה מהווה אמצעי עיקרי לקירור הגוף, אנחנו מאבדים בתהליך ויסות הטמפרטורה כמות ניכרת של מים. מכאן,

שקיים צורך קיומי לשמירת מאגר מים בגופנו על מנת להבטיח טמפרטורה תקינה של הגוף.

התייבשות

התייבשות היא תופעה של אובדן נוזלי הגוף, בעיקר באמצעות זיעה. הרגשת הצמא )הגירוי לשתייה( מתעוררת רק אחרי שאבדו לעובד כשני אחוזים ממשקל הגוף )כ – 1.5 ליטר עבור משקל של 75 ק"ג).

אדם העובד בתנאי חום מוגבר ומתלונן על כאבי ראש וסחרחורת, בעל דופק מואץ, שתן שאינו שקוף אלא צהוב – יש חשד שלקה בהתייבשות.

הטיפול בהתייבשות ניתן בהחזרת נוזלים לגוף. אם הנפגע ער ומסוגל לשתות, יש להשקותו במים. אם הכרתו מעורפלת, הטיפול יינתן באמצעות עירוי נוזלים דרך הווריד, שיבוצע על ידי גורם מקצועי שהודרך בעניין.

מכת חום

עליית טמפרטורה של החלקים הפנימיים של הגוף מעל ל- 40 מעלות צלזיוס. במקרים רבים ניכרת מכת חום ) Heat Stroke ( באיבוד הכרה פתאומי, בלא כל אזהרה ובלא כל סימן מקדים. לעתים יופיעו סימנים מוקדמים

רובם הפרעות במערכת העצבים המרכזית: חולשה, כאב ראש, סחרחורת, הפרעה בדיבור, הפרעה בשיווי המשקל וכן בלבול, הזיות וערפול ההכרה. נוסף על כך עלול הנפגע לפתח פרכוסים ואי שליטה על הסוגרים. לעתים מופיע דימום מהאף.

תת-חום הגוף (hypothermia)

ירידה בטמפרטורת הגוף לערכים הנמוכים מ-35 מ"צ (מעלות צלסיוס) נגרמת מחשיפה ממושכת לתנאי קור.

מבחינה קלינית תת-חום מסתמן בהאטת פעילות מערכות הגוף: האטה בפעילות מערכת העצבים המרכזית המתבטאת בבלבול, דיבור לא ברור, חשיבה אטית, שינויי התנהגות וערפול הכרה שהולך וגובר ככל שפגיעת הקור מחמירה,

עד לחוסר הכרה בטמפרטורת גוף הנמוכה מ-30 מ"צ. סימנים אופייניים נוספים הם עור חיוור וקר (עקב כיווץ כלי הדם ההיקפיים), לעתים עם נטייה לכיחלון, נשימות אטיות ושטחיות, דופק אטי, לחץ דם נמוך ורפלקסים גידיים ירודים או חסרים.

במקרים קשים נוספים על אלה גם אישונים רחבים והיעדר רפלקסים של גזע המוח, עד כי לעתים קשה להבדיל בין נפגע קור ובין אדם מת. הפרעות קצב בלב מופיעות תדיר למדיי בנפגעים שטמפרטורת גופם נמוכה מ-32 מ"צ.

התמונה הקלינית שתוארה לעיל אינה נצפית בשלמותה בכול מקרה. ואולם מקובל שכל שינוי התנהגותי או הידרדרות במצב ההכרה המתרחש בעקבות חשיפה לקור הם עדות לפגיעת קור מרכזית, אלא אם ברור שהדבר נובע מסיבה אחרת.

פגיעות קור ברקמות היקפיות

קצות הגפיים, האוזניים והאף מועדים במיוחד לפגיעות קור. בשל ריחוקם ממוקדי ייצור החום הפנימיים, זרימת הדם אליהם מועטה יחסית. עובדה היא שטמפרטורת העור באיברים אלו נמוכה גם באופן פיזיולוגי מזו של איברי הגוף הפנימיים.

כיווץ כלי הדם ההיקפיים בתגובה לחשיפת הגוף לסביבה קרה מסייע במניעת אובדן חום לסביבה ובשימור טמפרטורת גרעין הגוף, אך "מזניח" את היקף הגוף. כיווץ זה מקטין עוד יותר את זרימת הדם להיקף הגוף וממילא גורם לירידה נוספת

בטמפרטורת הגפיים (שכן הדם הוא האמצעי העיקרי המסיע חום מגרעין הגוף להיקפו). בדרך זו נוצר "מעגל רשע", ובו ככל שזרימת הדם ההיקפית קטנה, כך יורדת יותר טמפרטורת היקף הגוף וממילא גובר כיווץ כלי הדם ההיקפיים וחוזר חלילה.

ככל שקטנה זרימת הדם ההיקפית, כך גוברים הנזקים בשל חוסר הספקת דם לאיברים ולרקמות הגוף (נזקים איסכמיים) כגון פגיעה בדפנות כלי הדם ויציאת נוזלים לרקמות (בצקות). בצקות אלו מעלות עוד יותר את הלחץ הרקמתי ותורמות אף

הן להקטנת זרימת הדם ההיקפית.

זהו הבסיס להתפתחות מכלול פגיעות הקור ברקמות היקפיות. מקובל לסווג את פגיעות הקור ברקמות ההיקפיות לשני סוגים עיקריים: פגיעות קור שאינן קפיאתיות ברקמות היקפיות, ופגיעות קור קפיאתיות ברקמות היקפיות.

פגיעות קור שאינן קפיאתיות ברקמות היקפיות נגרמות מחשיפה לטמפרטורות סביבה נמוכות, שמעל נקודת הקיפאון. בפגיעות אלו נכללות "אבעבועות הקור" (chilblain) המסתמנות ברגישות, אודם וחום מקומיים, וגם "רגלי חפירות" (Trench Foot)

הנגרמות מחשיפות ממושכות (שעות מספר ומעלה) לסביבה קרה ורטובה, לרוב עם התייבשות והיגיינה לקויה של הרגליים (פגיעות רגליים אלו היו שכיחות ביותר במלחה"ע הראשונה, בשל שהיית החיילים זמן רב במחפורות בתנאי קור ורטיבות, ומכאן גם שמן).

"רגלי חפירות" מסתמנות תחילה כרגליים קרות, חסרות דופק, בעלות גוון עור חיוור. הנפגע ידווח לרוב על תחושת "צמר גפן" בעת הליכה, תחושה הנגרמת מפגיעה בעצבים התחושתיים בגפיים.

הטיפול בנפגעי תת-חום חייב להינתן בבית-חולים, שכן בעקבותיו עלולות להופיע תופעות הניתנות לטיפול רק בבית-חולים. העזרה הראשונה היא בידוד הנפגע מהסביבה הקרה בשמיכות או בביגוד מבודד והעברתו לטיפול בבית-החולים.

יש לשים לב לבידוד הראש, שכן דרכו ייתכן איבוד ניכר של חום.

טיפול והחלמה: עם חימום הגף, מופיע השלב המתאפיין בעור חם, סמוק ויבש, המלווה לעתים ביצירת שלפוחיות ובכאבים עזים. במקרים קלים ההחלמה אורכת שבועות מספר ובמקרים קשים עלולה להיוותר נכות המתבטאת בהפרעה תחושתית בגף ורגישות יתר לקור.

הטיפול בפגיעות קור שאינן קפיאתיות הוא חימום האיבר הפגוע. החימום נעשה בהטבלת הגף באמבט מים בטמפרטורה של 40-42 מ"צ, במתקן רפואי ובהשגחה רפואית בלבד.

פגיעות קור קפיאתיות ברקמות היקפיות נוצרות עקב חשיפה לטמפרטורות סביבה נמוכות מנקודת הקיפאון. פגיעות אלו נגרמות משילוב של "מעגל הרשע" שתואר לעיל עם נזקים הנובעים מהיווצרות גבישי קרח ברקמות הגוף. פגיעות קור אלו גורמות לנמק שמעמיק

והולך ככל שהחשיפה נמשכת. במקרים קלים יכלול הנמק שכבות עור ותת-עור. במקרים קשים אפשר שיכלול גם רקמות שריר ושומן עמוקות יותר, מה שיחייב כריתת הגף. שכיחותן של פגיעות קור קפיאתיות בישראל נמוכה ביותר עקב מספרם הזעום של ימי החורף

שבהם טמפרטורת הסביבה נמוכה מנקודת הקיפאון.

הטיפול בפגיעות קור קפיאתיות דומה לזה של פגיעות הקור שאינן קפיאתיות.

התגוננות ומניעה

התנהגות נכונה בעת חשיפה לתנאי אקלים קר היא אמצעי ההגנה העיקרי. התנהגות נכונה כוללת:

1. פעילות גופנית מתונה.

2. תזונה עשירה, כדי לספק מקורות אנרגיה למנגנוני ייצור החום של הגוף.

3. לבוש מבודד מתאים: לבוש מבודד רב-שכבתי ועמיד בפני מים. ביגוד רב-שכבתי חשוב מאחר שהמבודד הטוב ביותר הוא האוויר הכלוא בין שכבות הבגד.

עדות לחשיבות האמצעים האלה עולה מסקירות של אירועי פגיעות קור שנסתיימו במוות. נמצא שרוב המקרים שנסתיימו במוות היו קשורים בביגוד רטוב ובהיעדר היכולת להתמיד בביצוע פעילות גופנית.

לסיכום, בביגוד מתאים ובמחזורי פעילות גופנית בשהייה בקור, ניתן למנוע את מרביתן של פגיעות הקור.

שתיית אלכהול מגבירה הסיכויים לפגיעת קור, עקב השפעת האלכוהול על ההכרה והיכולת להפעיל מנגנוני הגנה התנהגותיים. נוסף על כך, לאלכוהול השפעה ישירה בהרחיבו את כלי הדם ההיקפיים, ועקב זאת יש בריחת חום מהאיברים הפנימיים החיוניים אל העור.

נזקי רעש

נזקי רעש אלו תופעות הנגרמות כתוצאה מחשיפה ממושכת, מקוטעת או פתאומית לרעשים מזיקים או לזיהום רעש (אם לשניות ספורות ואם לאורך מספר שנים). רעש הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות המודרנית (תעשייה, כבישים סואנים,

מכשירים טכנולוגיים) ובשנים האחרונות עולה המודעות להשפעותיו השליליות הן בצורה פיזית (על חלקים שונים בגוף) והן בצורה פסיכולוגית. בהתייחס לנזקי הרעש, פגיעה במערכת השמיעה הינה הפגיעה הנפוצה ביותר בחשיפה לרעשים מזיקים.

מובן כי העולם המודרני מזמן עמו עלייה חדה ברמת הרעשים המזיקים לאדם, אך המודעות לסכנות איננה ברורה במרחב הציבורי. הנזק שבחשיפה לרעש הוא נזק מצטבר, כלומר התוצאות אינן מיידיות, לכן הרעש לא נתפס בקרב האנשים כגורם סיכון גבוה.

קול משמעו תנודה של גוף כלשהו, התנודה יוצרת גל. גל קול מוגדר על ידי תדירות ועוצמה.

תהליך זיהוי הצליל

תדירות: מספר הפעמים בהן הגוף מיצר תנודות בשנייה, נמדד ביחידות מידה של הרץ (Hz). בני האדם מסוגלים לשמוע צלילים בתדירות של 20 עד 20,000 Hz (התדירות היא שקובעת את גובה הצליל).

עוצמה: גודל התנודות שיוצר הגוף, נמדד ביחידות מידה של דציבל (dB).

גל הקול חודר אל תוך האוזן וגורם לתנודה בעצמות השמע באוזן התיכונה, הללו מעבירות את הקול אל השבלול בו מצוי נוזל ותאי שערה. התנודה מזיזה את תאי השערה אשר יוצרים גירוי עצבי המועבר אל המוח, מקום הגירוי בשבלול מלמד את המוח מהי תדירות הצליל.

תאי השערה רגישים במיוחד ועלולים להיהרס או להישבר בחשיפה לרעש מזיק. עם שבירתם תאי השערה אינם מגיבים עוד לתנודות גלי הקול החיצוניים. התוצאה היא פגיעה זמנית או לחלופין ירידה תמידית בשמיעה אשר הולכת ומעמיקה עם כל חשיפה נוספת לרעשים מזיקים ואיננה ניתנת לשיקום.

את הרעש מודדים ביחידות של דציבלים (dB), ככל שמספר הדציבלים גדל כך עוצמת הרעש גוברת.

הגדרת סוג הרעש

יש להבחין בין מספר סוגי רעש כאשר הגבוהים שבהם גורמים להשפעות פיזיות ונפשיות:

רעש מפריע: רעש שעוצמתו יותר מ-60 דציבלים.

רעש הפוגע באיכות החיים: רעש שעוצמתו גבוהה מ-65 דציבלים.

רעש מזיק: רעש גבוה מ-70 דציבלים.

סף הכאב: רעש בעוצמה 130 דציבלים ומעלה.

רעש מזיק מוגדר כרעש חזק או גבוה מאוד, בנוסף להשפעות פיזיות ונפשיות (לחץ, דופק לב גבוה, כיווץ שרירים) רעש מסוג כזה פוגע במערכת השמיעה של האדם.

סולם עוצמות רעש/צליל

סוג הרעש/צליל

עוצמת הרעש ב-dB

פעימת לב - 10

לחישה - 20-10

שיחה רגילה - 60-50

תנועה בכביש - 80-70

צופר מכונית - 85-90

רעש תעשייה/ השחזה - 100

נסיעה בנגמ"ש - 105

הרצת מנוע טנק - 115

מוזיקה במועדון לילה - 95-120

מטוס סילון - 140

ירי ברובה M16 - 160

ירי בתותח נ"ט - 175

זמן חשיפה מותר לרעש חזק, יורד ככל שעולה עוצמת הרעש.

עוצמת הרעש ב-dB

זמן מותר לחשיפה

90 - 8 שעות

95 - 4 שעות

97 - 3 שעות

100 - 2 שעות

102 - 90 דקות

110 - 20 דקות

115 - 15 דקות

על פי הוראות קרפ"ר, משך הזמן המותר לאדם להיות חשוף לעוצמה של 85 דציבל הוא 8 שעות ביממה.

מעל 85 דציבל, כל תוספת של 3 דציבל בעוצמת הרעש מחייבת להפחית בחצי את משך זמן החשיפה ביממה, על מנת למנוע פגיעה בשמיעה.

רעשים נפוצים

עצם תדירות הופעת סוגי רעשים שונים בחיים המודרניים, קל מאוד להתעלם ואף לזלזל בכוח השפעת הרעש על גופנו.

להלן רעשים נפוצים כיום: האזנה למכשיר CD, MP3, IPOD בשימוש עם אזניות, טלוויזיה, שימוש בטלפון נייד, רכבות או מטוסים חולפים, כבישים סוענים, רעש במהלך עבודות שיפוץ, פאבים רועשים או אולמות אירועים.

קיים רעש פחות נפוץ שחשיפה אליו גוררת לפגיעה מיידית בשמיעה: חשיפה לקולות נפץ או לחלופין חשיפה לפיצוץ חזק.

השפעות

השפעות שליליות של רעש מפריע

השפעות גופניות: חשיפה לרעש מפריע (זמני או ממושך) מביאה להגברת קצב הנשימה, הגברת קצב פעימות הלב, הגברת צריכת האנרגיה בגוף, עליית לחץ הדם, הזעת יתר, פגיעה במערכת העיכול, עלייה ברמת האדרנלין בדם,

עליה בריכוז השומנים בדם והתכווצות שרירים.

השפעות פסיכולוגיות: רעש מפריע גורם לעייפות, מתח, פגיעה בכושר הריכוז ועצבנות.

השפעות שליליות של רעש מזיק

רעש מזיק משפיע ישירות על מערכת השמיעה: הדהוד בראש, כאבי ראש ואוזניים, חוסר שיווי משקל, זמזומי אוזניים (טינטון) התופעות יכולות להוביל להפרעות בשינה. מעבר לתופעות אלו, רעש מזיק יכול להביא לירידה בשמיעה.

ליקוי שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש, מתפתח לאט ומעמיק עם כל חשיפה נוספת, דבר הפוך מהדעה הרווחת שלפיה עם חלוף הרעש גם השפעותיו חולפות.

חשיפה מרובה לרעש בעוצמה גבוהה פוגעת בכושר השמיעה וגורמת לנזק בלתי-הפיך. ירידה בשמיעה גורמת לפגיעה משמעותית באיכות החיים.

קיימות שתי קבוצות באוכלוסייה אשר חשופות במיוחד לפגיעה בשמיעה כתוצאה מרעש:

בני נוער וצעירים – חשופים לרעש מזיק במקומות בילוי, נוהגים לשמוע מוזיקה בעוצמה גבוהה.

עובדים במקצועות התעשייה והבניין – חשופים לרעש מזיק במקום העבודה כתוצאה משימוש או שהייה על יד מכונות כבדות ורועשות.

טיסה, צלילה ומה שביניהם

העלייה ברמת החיים מהצד האחד מול קצב חיים "רצחני" מהצד האחר, גורמים לרבים לנסות ולקצר את משך ההגעה אל החופשה וממנה ככל הניתן. רבים בוחרים בטיסה כדרך הנוחה והמהירה ביותר גם כאשר מדובר במרחק שאין כל קושי לבצעו בנסיעה. כל זה טוב ויפה כשכל מה שבכוונתכם לעשות הוא להשתזף על החוף ולדלל את הדם במעט אלכוהול. אולם כאשר החופשה המתוכננת היא חופשת צלילה. או אז יש לשקול היטב מה עושים.

כל צולל למד (ואולי שכח) שטיסה וצלילה אינם משתלבים היטב. בעוד שלטיסה לפני צלילה אין כל השפעה על הצלילה לפחות מן ההיבט של מחלת הדקומפרסיה, הרי שלטיסה לאחר צלילה עלולה להיות השפעה שאינה מבורכת כלל ועיקר.

אחד הגורמים אשר עלולים להשפיע על התפתחות מחלת הדקומפרסיה הינו "יחס רווית יתר קריטי". מרבית המודלים בנויים כך שבעת השימוש בהם ימנע מצב זה. אולם טבלאות הצלילה לוקחות בחשבון רק עליה אל פני המים. כל הפחתת לחץ סביבתי נוסף מוציאה את הצולל מהמודל שעליו הוא ביסס את הצלילה, בין אם מדובר במחשב או בטבלה רגילה. המשמעות של הפחתת הלחץ הנוספת היא אפשרות של הגעה למצב של רוויית יתר קריטית ומכאן ועד למחלת הדקומפרסיה קצרה הדרך.

אבל מה הבעיה תשאלו ? שהרי ידוע כי תא הנוסעים במטוס מדוחס, ואם לא שינינו את הלחץ הסביבתי מה החשש ?

אז זהו שיש מקום לחשש. מתח החנקן ברקמות של נוסעים שעלו לאחר לטיסה לאחר צלילה אינה מדירה שינה מעיניהם של בעלי חברות התעופה. תא הנוסעים אכן מדוחס, אך רק באופן כזה שלא תיגרם לנוסעים חוסר נוחות במהלך הטיסה. יש על כן להתייחס לכל טיסה לאחר צלילה כאל סביבה שהלחץ השורר בה נמוך מאטמוספירה אחת. בכמה נמוך? זה עשוי להשתנות בין הטיסות ובהתאם לסוגי המטוסים. מה שבטוח שהדיחוס נמוך מהרצוי.

אז מה עושים?

תיאורטית, ניתן היה לבנות מודל שמתייחס לתנאי הדיחוס הירודים ביותר השוררים במטוס ולבסס את ההמלצות לטיסה לאחר צלילה בהתאם לכך. בפועל זה אינו מעשי מאחר שכמות המשתנים אותה יש להביא בחשבון היא אין סופית, מה שהופך את מודל החיזוי לכאוטי לחלוטין.

בעוד שאנשי האקדמיה ממליצים על זמן הפסקה בין צלילה לטיסה, ארוך ככל הניתן, לרוב בין 24- 72 שעות, הגורמים המסחריים מעדיפים כמה שפחות.

אז איך פותרים את הדילמה ? ע"י פשרה בין הרצוי למצוי.

המלצות DAN שאומצו ע"י מרבית ארגוני הצלילה הספורטיבית קובעות זמן הפסקה מזערי של 12 שעות בין צלילה לטיסה שאחריה.

לאחר חופשת צלילה שבה בוצעה סדרת צלילות אינטנסיבית ההמלצה היא יותר מ - 12 שעות. כמה יותר ? איש אינו מוכן לנקוב בזמן, בעיקר משיקולי תביעה אפשריים, במילים אחרות אנחנו ממליצים אתה בחרת. בעקרון 12 שעות ודקה הם יותר, כך שמההיבט המשפטי הצולל/ארגון מכוסים. מבחינת הסיכון לדקומפרסיה ? זה כבר כנראה עניין לסטטיסטיקה.

ואם השתמשתי במחשב?

מחשבי צלילה עלולים להיות, בעיקר בצלילות עמוקות, סלחניים ביותר בנוגע לטיסה לאחר צלילה. ההמלצות המעשיות הן לא להקל בתנאי טיסה לאחר צלילה גם אם המחשב אמר.

האם ישנן המלצות נוספות?

בהחלט כן. מאחר שידוע כי בתנאי טיסה (בטיסות ארוכות) קל להיכנס למצב של דהידרציה (חוסר נוזלים) וזאת מבלי להזכיר תוספת אלכוהול במהלך הטיסה, מומלץ להרבות בשתייה ככל הניתן (לא משקאות המכילים קפאין).

שיפור משמעותי נוסף ניתן להשיג ע"י שימוש באוויר מועשר בחמצן (נייטרוקס) בצלילות שקודמו לטיסה. וכמו תמיד, הימנעו ככל הניתן מהליכה על "הקצה" .

האם ישנם חריגים?

כן ולא. לא מעט צוללים שמכירים את הכללים מנסים לשכנע את המועדון ועצמם שקצת הנחה בזמני ההפסקה אינם אסון. אולי זה נכון אבל מי יכול לקבוע איפה עובר הגבול ?

ובכל זאת חריג אחד קיים – צלילת היכרות. במר"י (המכון לרפואה ימית) אישרו בכתב כי לאחר צלילת היכרות, בתנאי שלא הייתה לעומק גדול מ- 6 מטר וזמן הצלילה לא עלה על 30 דקות, ניתן להסתפק בזמן הפסקה של שעתיים בלבד בין הטיסה לצלילה.

קפה טוב בשבילכם, אך ישנם דברים שחשוב לשקול לגביו:

קפה משפר ערנות וביצועים

קפאין ידוע כחוסם קולטנים עבור אדנוזין, תרכובת במוח שגורמת לנמנום. זה מסביר מדוע רבים מאיתנו מרגישים פחות עייפים כאשר אנו צורכים קפה.

במינונים נמוכים, קפאין גם משפר את הביצועים, המנטליים והערנות. האזהרה היא כמובן כי קפאין לא משפיע על כולם באותה הדרך. התגובה האישית שלך לקפאין יכולה להיות שונה בהרבה מזו של מישהו אחר.

גורמים נוספים בתגובתך האישית לקפאין כוללים את המינון שאתה צורך, את המשקל שלך, גילך ואפילו את איכות השינה שלך. חשוב להיות מודע לכך שאתה יכול לבנות סיבולת כשאתה צורך אותו לאורך זמן, ואז כוס קפה אחת או שתיים לא יספקו עבורך את אותה ערנות לה אתה זקוק.

למעשה, אנשים רבים לא מרגישים כלום עד שהם כבר שתו כ- 4-5 כוסות קפה וזה אומר שהם מכורים לקפה כבר זמן רב.

בפרץ קצר יותר, קפה יכול להגדיל את הפונקציות הקוגניטיביות שלך: זיכרון, ערנות ואנרגיה. אבל השפעה זו יכולה להיות קצרת מועד, ואתה עלול לקרוס מאוחר יותר באותו יום.

השפעה על איכות השינה

במינונים קטנים, קפאין לא אמור להשפיע על לוח הזמנים של השינה שלך, אבל אם אתה צורך יותר מדי קפה, אתה עלול להתקשות להירדם בלילה. זה יכול למרבה הצער ליצור מחזור לא בריא של שינה לא מספקת, עייפות, ושוב צריכת קפה כדי להתעורר. התוצאות לטוו ארוך עלולות להיות סטרס והפרעות חרדה.

מנת יתר של קפאין יכולה לגרום לקלקול הקיבה, עצבנות ואפילו דפיקות לב מוגברות.

כיום יש יותר התמקדות בשינה מאשר בעבר, המונעת על ידי נקודות מבט סותרות בין מנטליות ההמולה שיזמים כמו גארי ויינצ'וק וגראנט קארדון מקדמים, והפרספקטיבה המנוגדת שנקבעה על ידי ג'יימס אלוצ'ר ואריאנה האפינגטון.

רק אתה יכול להחליט מה מתאים לך. אבל בכל מקרה, חשוב להיות מודעים לכך השינה יכולה להיות מושפעת לרעה על ידי קפאין ולכן הכי טוב להיות מתונים בצריכתו.

שיפור כוח הרצון

כוח הרצון ידוע כהופך מדולל לאורך שעות היום, גם כאשר אתם נדרשים לקבל החלטות. כפי שמתברר, קפה יכול לחזק את כוח הרצון שלך ואת השליטה העצמית, במיוחד כאשר אתה מותש. קבלת החלטות משמעותיות כאשר אתה עייף, אינה מומלצת, כיוון שאתה עשוי בסופו של דבר להתפשר על הערכים שלך, להיכנע ללחצים במשא ומתן או לקחת על עצמך פרויקטים חדשים בזמנים לא מתאימים.

שתיית קפה מראש עשויה לעזור לך להישאר עם הרגליים על הקרקע שלך ולקבל החלטות מושכלות יותר. חשוב לזכור זאת, במיוחד אם יש לכם יום עמוס וארוך בעבודה.

שתיית קפה בזמן הלא נכון תוביל לעלייה בלחץ הדם

יזמים מתמודדים ללא הרף עם אתגרים חדשים ומכבים שריפות. בעסקים, מנטליות חזקה היא תנאי מוקדם, אבל גם לאנשים הטובים ביותר יכולה להיות נפילת מתח, ואם זה נמשך לאורך זמן זה יכול לפגוע בעבודתם.

הנטייה היא להסתמך על קפה אפילו יותר, כאשר אתה סחוט. כפי שמתברר, זה הזמן הגרוע ביותר לטעון את הגוף עם קפאין, כיוון שכשהגוף עייף הקפאין עלול לגרום ללחץ דם גבוה ולרמות אדרנלין גבוהות. כפי שכבר ראינו, קפאין חוסם אדנוזין, כך שהעוצמות שלו יכולות פתאום לפרוץ פנימה, בזמן שאתם מתרסקים, מה שהופך אתכם לעייפים אף יותר.

עקה, דחק ולחץ נפשי